* למי שרק נחשף - כדאי להתחיל מפרק #1.
** נובלת בדס"מ ב 15 פרקים. תנו לזה להתפתח... מבטיחה שיתחמם.
אפולו
בבוקר נדמה לו, שזה היה רק חלום משונה - הסרסורית המסתורית ,השיחה ביניהם. אנדרו בקושי זכר את פניה, רק את אצבעותיה המשחקות בשערה וקולה הסקסי.
השעה התקרבה לצהרי היום וגופו דרש אוכל. הוא התרומם מהמיטה, ראשו כבד ,טעם האלכוהול עומד בגרונו - מצב לא רע אחרי הכמות שצרך אתמול - וסחב את עצמו למקרר. בפנים לא היו הפתעות. אנדרו מרח חמאת בוטנים על פרוסת לחם יבשה ושם מעל חתיכת גבינה צהובה. לאחר מכן מיהר לחזור למיטה ולהתכסות בעודו דוחף לפה את הסנדוויץ שהכין. הוא לעס אותו לאט, סורק במבטו את חדרו האפלולי. בגדים ונעליים היו מפוזרים על הרצפה, ופח הזבל התפוצץ משאריות של ג'אנק פוד. כבר מספר ימים שלא פתח חלונות ותריסים כדי להכניס טיפת אור ואוויר צח.
עלוב. כך נראתה ארוחת הבוקר שלו, הדירה שלו, כל חייו בעצם - עלוב ועצוב. חמאת הבוטנים שוב הזכירה לו את המלון, את עוגיות הבוטנים שהייתה אופה השפית, ומגישה עם קפה טוב. "נס", כך קראו למלון הבוטיק שלו בצפון תל אביב, מלאכת ידיו שקיבל את כל זמנו וליבו במשך ששת השנים האחרונות. החדרים היו מעוצבים באופן פשוט ופרקטי, עם כל מה שלקוח צריך, הלובי היה תמיד מלא בשמש, ומוזיקת פופ שקטה. הכל נעים ונוח, גם ברגעיו האחרונים.
למען האמת, הבעיות התחילו לפני הרבה זמן. עשרות מלונות בוטיק נפתחו בעיר ו"נס" לא עמד בתחרות בגלל מיקומו הלא אטרקטיבי ועיצובו הצנוע. שיפורים דרשו כסף, הרבה כסף. אנדרו לקח הלוואות מהבנק ועשה כל שביכולתו, אך זה לא עזר, עם הזמן נהיה ברור שהמלון כבר לא יחזור להיות רווחי כמו פעם - גורלו נחרץ.
הוא ניסה הכל - הוריד מחירים, קיצץ משכורות, לעצמו לא לקח שקל חודשים רבים, אך עם הזמן נאלץ להלוות כספים מהוריו, בני דודיו, סבתו שגרה בארצות הברית, מחברי הילדות וחבריו מהצבא, בעצם מכל האנשים שהיה אכפת להם ממנו ושידעו כמה אושר המלון הזה מסב לו.
הוא נלחם כל כך חזק, אך לבסוף - המלון עוקל. הצוות פוטר, נזרק לרחוב בלי המשכורת האחרונה, אך אף אחד לא אמר מילה. הם ידעו שאנדרו אוכל את עצמו גם בלי דברי התוכחה שלהם.
עכשיו הוא חייב כסף ואין לו מושג איך להחזיר את החובות, כי האמת היא - שכל מה שהוא יודע לעשות בחיים זה לנהל את המלון שלו.
אנדרו העיף את השמיכה והתיישב במיטה, הוא הרים את הג'ינס הזרוק על הרצפה, ושלף את כרטיס הביקור מהכיס. העיצוב היה מינימליסטי: שחור עם כיתוב לבן - 'אולימפוס' - מעליו סמל של ברק כסוף, שלשניה נראה לו מוכר. על גב הכרטיס היה מספר טלפון ושם - דיאנה.
זה לא היה חלום אחרי הכל: הבחורה, ההצעה ההזויה, הסכום שהיא נקבה. משום מה את הפרט הזה הוא זכר היטב - 6 אלף שקל לשעתיים, אלף על כל שעה נוספת! 3 פגישות כאלו - והוא סוגר את החוב לאיתן, חברו הוותיק. חמש פגישות נוספות והוא יוכל להחזיר את הכסף לאימו.
אנדרו קם והסתכל על עצמו במראה. מטר שמונים, גזרה חזקה וחטובה, אפילו רואים קצת את הקוביות בבטן - למרות דיאטת האלכוהול שסיגל לעצמו בחודש האחרון. שערו השטני ארך וכרגע נפל על מצחו וכיסה מעט את עיניו החומות. הוא חייך לעצמו, חיוך ממזרי, זה שגרם ללא מעט נשים להשבות בקסמיו. אז כן, אם יתגלח ויתלבש יפה הוא יכול להיחשב לגבר נחשק, ל - "מוצר" איכותי.
הוא אוהב סקס אחרי הכל, אוהב לבלות עם נשים, לפתות אותן, לספק אותן... הוא ניסה דבר או שניים בחייו ואף רצה לנסות עוד. נשים תמיד אמרו לו שהוא טוב במיטה, מתחשב ,ליברלי, בדיוק כמו שדיאנה רצתה.
אנדרו הוריד את תחתוניו וסרק את גופו הערום במראה.
האם הוא יכול למכור את זה? כנראה שכן. רוב הנשים היו שמחות אם היה להן כזה - לשירותן.
"יחללו אותו..." , שוב המילים של דיאנה נשמעו בראשו.
הרעב שהרגיש, והכאב העמום ברקותיו, לא מנעו מההתרגשות להתפשט בתוכו ולהאיץ את זרימת הדם בעורקיו.
לעזאזל כבוד עצמי! "זה לא זנות - שירותי ליווי אקסקלוסיביים." - הרי היא אמרה זאת בעצמה. הוא ירוויח מלא כסף, יסגור את החובות, יוציא את עצמו מהבור השחור שאליו נפל, ואולי... אפילו... ייהנה קצת. מה שלא יקרה - הוא יתאושש, יתגבר על זה.
ידיו מצאו את הסלולרי בין בגדיו והוא מיהר לתקתק סמס קצר ולשלוח אותו למספר הרשום על כרטיס הביקור.
"אני מעוניין להתחיל. אנדרו."
התשובה הלקונית חזרה אליו מיד - "ברוך הבא!" - וישר אחריה - "אני צריכה את הכתובת שלך, גובה ומידת הנעליים."
אנדרו הופתע לטובה מיעילות המנהלת של 'אולימפוס' וענה על מה שביקשה.
זהו, זה קורה. הוא דורך על השביל האסור. אנדרו ניער את ראשו - מספיק להיות ילד מלודרמטי. זאת עבודה כמו כל עבודה אחרת ועליו להיות מקצועי למרות חוסר הניסיון! המחשבה הזאת שעשעה אותו מאד. במצב רוח מרומם הוא החליט שהגיע זמן לקחת אקמול, ולהתקלח.
אנדרו לא אהב מקלחות ארוכות, במיוחד שזו בעצם הייתה רק דוש עם מים פושרים ולא ג'קוזי מפנק. הוא חפף היטב את שערו ,שטף את גופו, והחל להתנגב כשלפתע נשמע צלצול בדלת שגרם לו לקפוץ במקומו. זאת בטח טעות, חשב לעצמו, אך המצלצל המשיך להתעקש.
הוא עטף מגבת סביב מותניו וצעד לעבר הדלת. בפתח עמד בחור, מחזיק בידו קולב עם בגדים עטופים בכיסוי בד עם סמל - הנשר של ארמני. בידו השניה היו שלוש שקיות עם שמות של מותגים נוספים.
אנדרו בהה בשליח בפליאה, אך זה רק זירז אותו לחתום והתחפף לו.
דיאנה לא התלוצצה כאשר הבטיחה מלתחה חדשה. הוא כבר מזמן לא קיבל שום מתנה ולרגע הרגיש כמו ילד בערב חג המולד, שמשפחתו המשיכה לחגוג אפילו אחרי שעלו לארץ מניו-יורק.
הוא פיזר את תוכן השקיות על המיטה, שוב מופתע ,אך הפעם - מאיכות ה"מתנות". רק החליפה המגונדרת של ארמני היתה יכולה לסגור את אחד מחובותיו! דיאנה לא פספסה אף פרט: נעליים, תחתונים ,גרביים, חגורה, וכמובן, חולצה בצבע שמנת מבד כה נעים שהוא החליט למדוד אותה מיד. מגע הבד על עורו, שהיה עדיין מעט רטוב אחרי המקלחת, היה קריר ומלטף.
הירידה לפרטים הקטנים לא נגמרה בזאת, בשקיות הוא מצא גם עניבה ,שעון יד מרשים ביותר, אפטרשייב ובושם של שאנל.
צליל של הודעה הסיט את תשומת ליבו - "תמדוד ותודיע אם המידות תואמות". אנדרו לא יכל שלא לשים לב שדיאנה לא התעניינה האם הבגדים לטעמו. זה היה צפוי, הרי היא בטוחה שבחירותיה מושלמות עבורו או כי בעצם פשוט לא אכפת לה מדעתו.
הוא סגר את כפתורי החולצה, לבש את המכנס ,הג'קט ונעל את הנעליים.
"הכל מתאים." - ענה לה והתבונן במראה. הבגדים היקרים, שנבחרו ביד מקצועית, התאימו בדיוק למבנה גופו ולצבעיו, וגרמו לו להראות מושלם. אנדרו חייך חיוך מרוצה ודחף את ידיו לכיסי הג'קט.
בכיס הימני הוסתרה מעטפה ובה מכתב מודפס עם סמל של ברק ברֹאשׁ הדף.
"רשימת הכללים:
הלקוח תמיד צודק ועליך לעמוד בדרישותיו.
דיסקרטיות. דיסקרטיות. דיסקרטיות. אתה לא שואל שאלות מיותרות ולא שואלים אותך.
תמנע מאלכוהול וסמים ככל האפשר. אתה רשאי לשתות/להשתמש בסמים רק אם הלקוח מבקש.
תהיה מסודר, נקי, מנומס ותדייק בזמנים - אתה מייצג אותי!
אורך הפגישה נקבע ע"י הלקוח. אם הלקוח מרוצה - התשלום מתקבל ביום שאחרי הפגישה.
אי ציות לכללים הנ"ל יגרור עונש.
ברוך הבא לעולם של כסף וכאב, אפולו."
"אפולו" היה כתוב בכתב יד מעל המקום המיועד לכך. טוב, הוא בהחלט בעד דיסקרטיות. אבל…
"למה אפולו?" - הוא שלח הודעה לדיאנה.
"זה מה שהיה פנוי." - קיבל בתשובה.
