* למי שרק נחשף - כדאי להתחיל מפרק #1, הנמצא בתחתית הבלוג הזה.
** נובלת בדס"מ ב - 15 פרקים. תנו לזה להתפתח...
דיאנה
השעה היתה רק תשע בבוקר ואנדרו עדיין היה חצי רדום אחרי הלילה הפרוע שעבר עליו אתמול. עם זאת כשדיאנה שלחה הודעה, בה הופיעה כתובת והמילים "בוא עכשיו. זאת לא פגישה עם לקוח", הוא לא עמד בפיתוי. אנדרו הרים את עצמו מהמיטה, התקלח, לבש ג'ינס וטי-שרט צמוד בצבע תכלת ויצא מביתו.
כעת הוא נשען על קיר המעלית שהעלתה אותו לקומה ה-30 באחד ממגדלי YOO ותוהה מה מחכה לו כאן. הניחוש הכי טוב שלו היה אומן קעקועים שיעשה לו קעקוע שדיאנה רצתה לראות עליו או אולי פירסינג... או גם וגם… אנדרו פיהק ושם משקפי שמש שהסתירו את עיניו הצורבות מהאור הבוהק של המעלית.
כשעמד מול דלת גדולה ויוקרתית ,צלצל בפעמון ונזכר מול כמה דלתות כאלו עמד בחודשים האחרונים.
"פתוח!"
הוא נכנס לסלון יפה, מלא באור שמש נעימה, ובמרכזו - שטיח פרוותי, פינת ישיבה עם שתי ספות בהירות, טלוויזיה ענקית תלויה על הקיר ושני אגרטלים עם ורדים אדומים על הרצפה. את כל זה מבטו של אנדרו סרק תוך שניה ואז נעצר על האישה שישבה מאחורי שולחן עבודה מסיבי בפינת החדר ליד החלון הגדול. היא סגרה את הלפטופ שעמד מולה והסתכלה עליו. שיערה השחור היה אסוף לקוקו גבוהה, והיא סירקה אותו באצבעותיה בתנועה מוכרת.
"דיאנה?" - אמר אנדרו בהפתעה, כשהוא מוריד את משקפי השמש וחיוך מתפרש על פניו.
"אנדרו." - היא חייכה חזרה - "תכנס."
הוא התקרב אל השולחן והתיישב על הכיסא שהצביעה עליו, מולה.
"אתה נראה כאילו אתה לא מזהה אותי."
"בכנות, לא ממש זכרתי איך את נראת."
"טוב, אז ככה אני נראת לאור יום."
היא אמנם היתה יותר מבוגרת ממנו, אך עדיין צעירה. האיפור שלה היה עדין - מסקרה ,צללית וורודה. שפתיה נראו אדומות בצורה טבעית. עור פניה היה חלק, למעט צלקת באורך של כס"מ - שנראתה כאילו לא נתפרה בזמן - על עצם הלחי הימנית. היה משהו אריסטוקרטי ומרוחק בתווי פניה, בגבות הדקות, באף המושלם - אך חיוכה המתוק היווה פיצוי לכך.
אנדרו שם לב שחולצתה המכופתרת - עשויה מבד אפור מבריק - מספקת לו נוף של מחשוף עמוק, ועליו תליון קטן בצורה של ברק, מכוסה ביהלומים זעירים.
"דרך אגב, אתה נראה משמעותית יותר טוב מאשר באותו הערב, אבל אתה בטח נראה עוד יותר טוב בארמני." - המחמאה הזאת נשמעה מיועדת יותר לעצמה, מאשר לאנדרו - "רציתי לפגוש אותך כבר זמן מה, אבל הייתי עסוקה. היום גם יש לי בוקר פנוי וגם סיבות טובות."
היא פתחה את מגירת השולחן ,הוציאה שתי מעטפות והושיטה לו אחת מהן.
"זה תשלום על אתמול. חסכת לי את המשלוח עם קופידון."
"אז ככה קוראים לשליח שלך?!" - גיחך אנדרו.
"בכל זאת, הוא עובד של 'אולימפוס'..." - הבהירה וזרקה לעברו את המעטפה השניה - "עוד 5 - מזל טוב על הבונוס הראשון שלך."
"ואו, תודה..." - מלמל, בעודו בוהה בשתי המעטפות המלאות בשטרות שבידיו.
"בבקשה. הבנתי שזה מגיע לך."
הוא הרים את עיניו אל פניה של דיאנה, תוהה מה באמת היא יודעת. כבר מזמן הבין שהלקוחות מדווחים לה על הסשנים, אבל לאיזו רמת פירוט מגיע הדיווח? האם שתי הבנות, שהיו איתו אתמול, סיפרו לה על מגוון צעצועי המין שהביאו איתן והתעקשו לנסות כל אחד ואחד מהם על עצמן וגם עליו?!
או על איך שהן העמידו אותו על הברכיים מול מראה ענקית ובמשך רבע שעה קשרו ועטפו את גופו הערום בחבל שחור עד שכל תזוזה גרמה לכאבים באחד המפרקים או השרירים שלו?
כמה מהר נעמד לו כשראה את עצמו ככה במראה, כשהלשונות של שתי המענות שלו מחליקות על עורו המתוח בין הקשרים, ואחר כך בכל מקום אינטימי שקיים בגופו - עד שלבסוף גמר מכמה נגיעות קלות?! כן, בהחלט מגיע לו בונוס…
"בא לך קפה?" - ההצעה של דיאנה חתכה את רצף זיכרונותיו.
היא קמה מהכיסא והובילה אותו למטבח קטן. העובדה שחוץ מבר המים, מכונת נספרסו ומבחר של בקבוקי שתייה חריפה לא היה כלום על הדלפק, סופית שכנע את אנדרו שהדירה הזאת היא רק המשרד של 'אולימפוס' - ולא מקום המגורים של המנהלת שלו.
"אתה בטח תאהב את… זה!" - אמרה והוציא קפסולת קפה שחורה מתוך הקופסה עם הלוגו של נספרסו. לפני שאנדרו הספיק לספר לה שהוא מעדיף טעם אחר, היא כבר הכניסה אותה למכונה ולחצה על הכפתור. דיאנה הסתובבה אליו, נשענת על השיש.
"למה אתה מחייך?"
"כי את - כרגיל - עושה מה שבא לך, בלי לשאול מה אני רוצה."
"כן, אך אני בדרך כלל עושה את הבחירות הנכונות, לא ככה?"
"בדרך כלל…" - גיחך אנדרו - "אני אוהב את 'אנביבו', חום-כתום כזה."
"בא לך משהו מתוק?"
היא פתחה את דלתות המדפים מעל ראשה והתרוממה על קצות האצבעות כדי להוציא משם קופסת שוקולד עם הכיתוב Delafee - מה שנתן לאנדרו אפשרות להתרכז בקווי המתאר של ישבנה תחת המכנס השחור שלבשה.
"אני לא אוכל שוקולד." - ציין ,כשהחלה לפתוח את הקופסה.
דיאנה פתחה את העטיפה של אחת הסוכריות ,נתנה בה ביס קטן, וכאילו לא שמעה את שאמר - הכניסה את שאר הסוכריה לפיו, ואגודלה ליטפה את לשונו לרגע.
"אתה חייב לטעום את השוקולד הכי טוב בעולם." - וכשאנדרו החל ללעוס, אמרה בהתגרות -
"אתה רואה, אתה כן אוכל שוקולד."
'הדבר היחיד שאני רואה פה, זה שאת מתחילה איתי', מילים אלו נאמרו בראשו של אנדרו בלבד, כמובן.
"אז מה שלומך?" - שאלה.
"בסדר, תודה."
"לא משתעמם בזמנך הפנוי? לא ש - הודות לי - יש לך הרבה זמן פנוי."
"יש לי מספיק זמן פנוי. תודה שאת דואגת לאיזון שבין החיים האישיים לקריירת נער הליווי שלי."
דיאנה צחקקה.
"אתה נער ליווי מאד יוקרתי, אנדרו, על תוריד מעצמך."
בכל רגע אחר משפט כזה היה מעצבן אותו, אך הוא פתאום הבין שדיאנה לא מנסה לזלזל בו. היא באמת לא רואה שום דבר בזוי בעבודה שלו, היא אפילו - באיזשהו מקום גאה בו... זה היה מוזר ועם זאת - גישה מרעננת למצב.
כשהקפה היה מוכן, הם חזרו לסלון והתיישבו על הספות. דיאנה הצליחה להוציא ממנו מספר פרטים שעניינו אותה. כן, הוא מתאמן ארבע פעמים בשבוע, כפי שהיא התעקשה, ישן הרבה, אוכל טוב - בעיקר במסעדה האסייתית שקרובה לביתו, שותה - אך לא כמו פעם, ומעשן לפי מצבי-רוח.
"אני שומר היטב על הגוף הזה."
"הגוף הזה מרוויח לי המון כסף," - הסבירה בכנות - "אבל לא רק הגוף חשוב…"
אנדרו הביט בעיניה האפורות, צבען היה בהיר יותר, עכשיו בסלון המלא באור. עד כה כל מה שעניין את דיאנה היה איך שהוא נראה. האם היא מסוגלת בכלל להראות סוג כלשהו של אכפתיות אחרת?..
"איך אתה מסתדר עם כל העניין של… סקס בתשלום?"
אנדרו הסיט את עיניו ולגם מהקפה.
"זה לא קל בהתחלה, אני יודעת. אבל הנה - אתה לא פורש, אז בטח התרגלת, או לפחות מצאת סיבות אחרות להישאר."
הוא לא ראה לנכון לחלוק איתה את הסיבות שלו ולכן המשיך לשתוק.
"מה אתה חושב על הטעמים של לקוחותינו בסקס?" - המשיכה דיאנה בשיחה.
"אני לא בדיוק מתחבר ל-"אהבה קשוחה". " - ענה מהר לפני שהיא תמציא תשובה בעצמה.
"באמת?!" - דיאנה הרימה גבה - "זה לא מה שסיפרו לי."
הוא כמעט נחנק מהקפה שלו.
"מה הם סיפרו לך?!"
"הכל."
"זה לא בשבילי, גם אם אני נהנה תוך כדי - אחר כך זה כמעט מגעיל אותי."
"אתה בהכחשה, אנדרו."
"אז תרשי לי להישאר 'בהכחשה'."
"לא." - ענתה עם חיוך על פניה - "חוץ מזה, איני צריכה לעשות כלום - זה יקרה מעצמו. אתה פשוט עוד לא שם מנטלית, וכמובן הנורמות החברתיות מונעות ממך להנות, בלי לסבול מייסורי מצפון בבוקר שלמחרת."
"למה את כל כך בטוחה בזה?"
דיאנה לקחה סוכריית שוקולד נוספת מהקופסה שעמדה על השולחן. היא החזיקה אותה בקצות אצבעותיה, ונגסה בה בעדינות. אם אנדרו לא היה יודע שהבחורה עוסקת בסרסרות, הוא היה אפילו חושב שהיא ליידי.
"שמעתי כמה דברים עליך. אתה עושה מה שצריך ו- אהמ - רואים שנהנה מזה. לא ייתכן שזו רק הצגה בשביל הכסף."
האם זה הכסף...?! זאת לא הסיבה שאני נהנה...
"הלקוחות מתים עליך, במיוחד אלו שאוהבים להכאיב… כי אתה אף פעם לא נכנע עד הסוף, נכון, אנדרו?" - דיאנה הביטה ישר לתוך עיניו, והנמיכה מעט את קולה - "לא משנה כמה אתה סובל, הבעת פניך כמעט ולא משתנה. זוכר את אנג'ליקה? היא ניסחה זאת היטב - 'כמו להתגרות באריה'. אני אוהבת את הקשיחות הזו… גורם לי לתהות, באילו עוד דברים אתה מסוגל לעמוד."
אנדרו הרגיש פגיע לפתע - האם היא הולכת למתוח את הגבולות שלו אפילו יותר? או שזו הדרך המיוחדת שלה להחמיא לו… הוא קבר את מבטו בכוסו והחליט להעביר נושא.
"למה הם בכלל מספרים לך? הם לא רוצים לשמור את החוויה לעצמם?"
"יש מעט כאלה, אך רובם - להוטים לשתף." - היא הניחה את כוסה על השולחן ונשענה בנוחות לאחור על הספה - "אתה מבין, השיחות איתי - הם חלק מעסקת חבילה. אני מדברת איתם לפני הפגישה - מסבירה את החוקים, לפעמים נותנת רעיונות, ולפעמים להפך - מרסנת את אלו שרוצים לחצות גבולות. ואחרי הפגישות… צריך לחלוק עם מישהו את הדברים האלו, לא?!"
"ואין תלונות?"
"ברור שיש, בעיקר על המחיר. על השירות - לעתים נדירות. אבל כן, גם להתלונן הם אוהבים. לא זוכרת אם אמרתי, אך גם אתה מוזמן להתלונן על הלקוחות."
"אני לא מהמתלוננים."
"כן, שמתי לב… "
אנדרו המשיך לשתות את הקפה שלו ודיאנה הביטה בו בדממה.
"חבל שאין לי פה אוכל נורמלי, אה?"
"זה בסדר, אל תדאגי לי."
"צודק, אני כבר דואגת לך מספיק."
"כן, לגופי ולנפשי." - חייך אליה.
"אל תצחק, אתה לא יודע כמה אני משקיעה בשבילך ובשביל כל ה'אלים' שלי. לא שאני אעשה לכם ביטוח בריאות…"
אנדרו פרץ בצחוק לשמע המשפט האחרון. אחרי מאות הודעות סמס יבשות ולקוניות שקיבל מדיאנה, הוא לא ציפה שהשיחה איתה תהיה נעימה וזורמת, ושהיא עצמה כה משעשעת.
"יש כאן סיכון מקצועי," - אמרה דיאנה פתאום - "אל תשכח שאנחנו מוכרים בעיקר חוויות של בדס"מ. בסקס מהסוג הזה חייבים לשים גבולות, ואני קובעת אותם ללקוחותינו. 'האלים' שלי באחריותי ועליי לוודא שלא פוגעים בכם. סיפרתי לך על כל אלו שרוצים לחצות גבולות - לפעמים אתה לא יודע מאיפה זה יבוא לך! זוכר את החמודות מכפר שמריהו, שעשו את ה"טקס"? אחת מהן הייתה סדיזם בהתגלמותו."
"תני לי לנחש, הברונטית." - אמר אנדרו.
"בדיוק," - אישרה דיאנה והעבירה את ידה על הקוקו הארוך שלה -
"הסכמתי שתלך לשם רק כי ידעתי שהאחרות ירסנו אותה במקרה הצורך. בכל זאת נאלצתי לאיים עליהן קצת, כדי לוודא שתצא משם ללא פגע."
"הן השתמשו רק בנר."
"נר מיוחד שאני הבאתי להם. אחרת זה היה כואב בטרוף. ומשחקי שעווה - זה בקטנה, בהתחלה הן רצו להשתמש במחטים. הברונטית רצתה לעשות לך ברנדינג לזכר האירוע."
"שיט..." - לחש אנדרו והעביר את ידו בשערו.
"אתה יודע מה זה ברנדינג? זה כאשר מחממים מאד ברזל ואז מצמידים לעור -"
"אני יודע מה זה!" - התפרץ עליה - "למה שלחת אותי לשם, לפסיכית הזאת?"
"תן לי קצת קרדיט - האיומים שלי מאוד מפחידים. חוץ מזה, מי שלא מסתכן…"
"אל תיקחי את הפאקינג סיכונים שלך על חשבוני!"
"זה השלב שאתה צריך להודות לי ולא לכעוס עליי." - אמרה בטון קריר.
אנדרו לקח נשימה עמוקה ויישר את גבו.
"תודה. בחיים אל תעשי את זה שוב!"
"אתה עוד יותר מקסים כשאתה עצבני..."
אנדרו בדיוק התכוון לענות משהו ציני, אך הטלפון שלה ששכב על שולחן העבודה, צלצל. דיאנה קמה כדי להביא אותו, וכשחזרה התיישבה צמוד אליו על הספה, בעודה ממשיכה בשיחה.
"כן, יקירתי, הוא תמיד פנוי בשבילך… בוודאי, הערב, באותו מקום. חכי, אפשר להציע לך משהו?"
היא הסתכלה על אנדרו וקרצה לו.
"מישהו חדש, כבר לא חדש בעצם, אבל את טרם נפגשת איתו. קוראים לו אפולו, את יכולה לתאר לעצמך… כן, אני יודעת שאת מאוהבת באַרֵס, אבל למה שלא תגווני פעם? לא? את יודעת, יש לי רעיון, רוצה שניים במחיר אחד? עליי!"
לסתו התחתונה של אנדרו כמעט נשמטה מתדהמה - היא מוכרת אותו מול עיניו ועוד בחצי מחיר?!
"כן, אפולו ואַרֵס חברים טובים, לא תהיה שום בעיה. להפך, אַרֵס ישמח. את רוצה לשמח אותו, לא? נכון… טוב… כל הכבוד! ביי, מותק."
היא ניתקה את השיחה, זרקה את הטלפון על שולחן הקפה והסתובבה לאנדרו.
"רואה, סידרתי לך עבודה לערב."
"למה שיקרת לה? אני אפילו לא מכיר את ה-ארז הזה."
"אַרֵס, אנדרו, אַרֵס - אל המלחמה" - תיקנה אותו דיאנה - "ושקר זהו אמצעי לגיטימי להשגת מטרות - קוראים לזה שיווק. חוץ מזה הגיע הזמן שתכיר מישהו אחר מ'אולימפוס'. אַרֵס מדהים - שים לב לאיך שהוא מתנהג ,אולי תלמד משהו מהמקצוענים."
אנדרו הבין שאין טעם להתווכח איתה, וזה לא שהיו לו תכניות לערב.
"טוב, אני אלך ברשותך." - הוא קם על רגליו, אסף את מעטפות הכסף מהשולחן, ופנה אל הדלת.
"אנדרו," - קולה של דיאנה נשמע מאחורי גבו. היא עמדה באמצע החדר, ידיה שלובות על חזה ,מבליטות אפילו יותר את המחשוף העמוק.
"נהניתי מהביקור, תבוא יותר."
"תזמיני - אני אבוא."
