לפני 9 שנים. 2 באוקטובר 2015 בשעה 22:02
אני עובד על קופסא
מרפד את צידיה הפנימיים, מעצב לה פתח, מדביק בתוכה מראה, מבודד אותה חיצונית מהעולם החיצון, מקול, מאור.
קופסא מרובדת, קרטון מטופש מבחוץ, תמים למראה העולם.
אבל בפנים, בפנים יש שתי כבר שתי חגורות, להדק סביב המצח את האחת, לקבע את הפה עם גאג בשנייה.
אני עוד צריך להוסיף אור כך שהיא תוכל לראות את עצמה.
וחור לקבל האוזניות.
אבל כשאסיים.
היא תשכב לפני, ואכניס את ראשה לקופסא, ואהנה מלסמן את גופה, בכאב לטעמי, בתאוותי, בנר, או סכין או מחט, בשוט או מחבט, חשמל , או אש, בשלל המצאות אותם אני מחבב, או עובד עליהן, וזה לא משנה מה מהן, כי היא לא תדע.
ורק שתי מצלמות ישאירו לה מזכרת, האחת של פניה, השנייה של מעללי.