לפני 8 שנים. 22 במרץ 2016 בשעה 21:11
אני לא אוהבת כשהוא דופק,
אני באותם רגעים כמעט מאבדת נשימה, ונעצבת.
אני מרגישה את הריקנות וחוסר המעש מזדחלים לי לנשמה ועושים בי שמות.
חוסר מעש??
אני עובדת נונסטופ ואין לי זמן אפילו להכנס לכאן לפרוק מהגיגי ליבי, מחשבתי ויצרי האפלים...
אבל ההספק המתוכנן שלי לא מגיע לסיפוקו ואני מגלה בכל יום שהספקתי רק מעט ממה שתיכננתי, וזה עושה בי שמות ואני מבטיחה לעצמי שהיום הבא יהיה יום מבורך של עשייה מרובה.
אבל הוא שוב דופק, גם ביום הבא...
מגיעה שעת חצות ואני שומעת אותו... את השעון הישן של סבתא שלי דופק בחריקה את 12 הפעימות הצורמות שלו ובכך מודיע שהסתיים לו עוד יום...
ואז אני נכנסת אט אט למיטתי, לא מסופקת..