סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שמש מאירה

כה יפה השמש, שולחת קרני חום ואהבה לכל יצור, ללא הבדל של דת, צבע ומנת משכל.
גם המטורפים והחולניים כאן באתר מקבלים ממנה אהבה...
שמש פז אמא חמימיה לא חוסכת מטובה ומציפה ועוטפת ואוהבת, מה שתעשו ומה שלא תמיד תאהב אותכם
לא הייתי רוצה להיות שמש.
לפני 8 שנים. 22 במרץ 2016 בשעה 21:11

אני לא אוהבת כשהוא דופק, 

אני באותם רגעים כמעט מאבדת נשימה, ונעצבת. 

אני מרגישה את הריקנות וחוסר המעש מזדחלים לי לנשמה ועושים בי שמות. 

 

חוסר מעש?? 

אני עובדת נונסטופ ואין לי זמן אפילו להכנס לכאן לפרוק מהגיגי ליבי, מחשבתי ויצרי האפלים... 

אבל ההספק המתוכנן שלי לא מגיע לסיפוקו ואני מגלה בכל יום שהספקתי רק מעט ממה שתיכננתי, וזה עושה בי שמות ואני מבטיחה לעצמי שהיום הבא יהיה יום מבורך של עשייה מרובה. 

אבל הוא שוב דופק, גם ביום הבא... 

מגיעה שעת חצות ואני שומעת אותו... את השעון הישן של סבתא שלי דופק בחריקה את 12 הפעימות הצורמות שלו ובכך מודיע שהסתיים לו עוד יום... 

ואז אני נכנסת אט אט למיטתי, לא מסופקת.. 

לפני 8 שנים. 24 בפברואר 2016 בשעה 10:26

פתחתי את הארון במרץ, הגיע הזמן להשליט בו סדר! 

מבין כל הבגדים המבולגנים צצה לה רצועה צהובה וישנה.. 

ישנה ומוכרת כל כך.. היא טומנת בקירבה סודות עלומים שלי... 

הבטתי ברצועה בערגה, קיפלתי אותה שוב ותחבתי אותה עמוק יותר שם בארון.. 

היא שמורה לזיכרון.. 

לזיכרון עבורי שפעם אחת העזתי ממש...

לפני 8 שנים. 22 בפברואר 2016 בשעה 22:59

כשהבטת בי במבט החודר שלך הרגשתי נתונה תחת מכונת רנטגן.. 

פחדתי שתגלה דברים שאני מתאמצת להסתיר... רציתי להיעלם.. 

אחזתי בכוס התה שלי הבטתי בעיצוב.. הכוס היתה מרובעת מעניינת משהו... עם לימונית ולואיזה.. 

הכוס שלך היתה עגולה, 

מעניין למה לגברים מביאים כוס עגולה ולנשים מרובעת? האם משום שהגברים מעגלים פינות ואינם נושאים באחריות?? 

אמרת כמה משפטים לא כל כך הקשבתי הייתי עסוקה בכוס שלי .. שלך... ובשתיה שהגישו.. 

ביקשת תה נענע מילאו לך את כל הכוס בעלים בקושי נשאר לך תה לשתיה... 

אני חושבת מה הוא יעשה עם העלים.. אולי יאכל אותם בסוף מייאוש?? 

מעניין מה מברכים על עלים?..

אני מקשיבה לך מצליחה להקשיב למרות הכל... 

אני לא יודעת מה צריך להרגיש..

אנחנו מדברים משתפים הזמן עף . 

צריך לשוב לעבודה.. 

אני מרגישה כמו ילדה פחדנית לידך, משרכת את דרכי אחריך ומתיישבת כמו אשה כבדת משקל. 

אני לא נותנת למחשבות שלי להתקדם. 

לא יודעת איך להתנהג.. פשוט חולמת.. בוהה אל מעבר לחלון וחושבת על  העומס שמחכה לי. 

השיגרה  שלי מרגיעה אותי. 

לפני 8 שנים. 30 בינואר 2016 בשעה 17:07

יש משהו מרגש תמיד בשבוע חדש.

תקוות חדשות.

שאיפות. 

ציפיות לטוב יותר. 

נשימה חדשה.

חיוך אחר. 

מאחלת לכולם כאן שבוע של התחדשות מרגשת. 

לפני 8 שנים. 26 בינואר 2016 בשעה 4:55

דווקא עכשיו כשגשם בחוץ

וקר..

אני נכנסת לקיפאון יצרי.

הבוקר הסגרירי והאפור משפיע על המהות שלי...

הצייתנות והכניעה נכנסים לתרדמה.

התנועות נהפכות לאיטיות יותר, החשיבה קופאת, אני משפשפת את הידיים להתחמם יותר והראש לא עובד באותו השדר... 

קר לי ואז אני מבינה שאני רק אשההההה...... 

שרוצה היום בסך הכל חיבוק! 

וחום. 

וזהו. 

ואת הפנטזיות המחרמנות שלי משאירה לימים ססגוניים יותר.

היום אני לא צייתנית, 

רק מיוחדת! 

לפני 8 שנים. 25 בינואר 2016 בשעה 20:00

הוא לא סתם נקרא מלך..! 

הוא הדור למראה ואצילי, 

כזה.. בעל סמכות

ומהודר.

שולט. 

גאה.

כל עוד והוא במחצלתו.. 

בעטיפתו.

אגוז המלך!!

קשה לפיצוח. 

עומד על שלו. 

נוקשה.

אבל...

מרגע שנוצר סדק במגן חומתו,

הוא מתגלה בשדפונו...

מתקלף מהדרו

ונחשף בחולשתו.

נראה כחסר עמוד שדרה, 

מילתו נאמרת בלחישה

כבר אינו יציב.

חלקיו פזורים בדפנות הקערית

וטעמו מעט מר.

נראה חסר תועלת.

ומי שהתבלבל כבר 

כדאי שידע שגם בפירות שלנו יש שולטים ונשלטים 

ויש גם כנראה מתחזים... 

 

לפני 8 שנים. 23 בינואר 2016 בשעה 22:15

יום לפני המאורע... 

ציוית עלי להכניס לתיק נרות,מספר 8 , אטבים, סכין וגפרורים.

וביקשת שבנוסף אביא עוד שלושה חפצים נוספים שישעשעו אותך.... 

בלב דופק נכנסתי לחנות מול הבית לחפש נרות מספר 8 (פעם ראשונה שאני מגלה שלנרות יש מספר...)

 סכין הבאתי את הסכין של הפירות ( אימאלה....)

אטבים חיפשתי את הכי ישנים שלא יכאב לי מאד... וכמובן גפרורים.... 

ומהראש הקודח שלי שלפתי כמה חבלים, שמן, וקערה עם עוגיות ( אני אוהבת עוגיות... ) 

אני צריכה להספיק את הרכבת של 2:15 שאגיע בזמן שקבענו... 

השעה כעת 1:58 יש לי עוד 17 דקות. יספיק לי הזמן אפילו לקנות נסטי קר בטעם אפרסק ולהסתמס איתך.... 

אני עומדת בתור בכניסה לתחנת הרכבת, צריכה לעבור את המסוע של הביטחון...

הנחתי את התיק על המסוע, הצפצוף החד הקפיץ את כל חושי... (הסכין....!!! )

אויש!!! 

אדוני איש הביטחון , בבקשה... אני ממהרת (לאדון שלי...) אני מאחרת את הרכבת.... 

לאדון הביטחון יש זמן בשפע הוא פותח את התיק ומתחיל לרוקן את תכולתו מול עיניהם הנדהמות של כל הסובבים..... 

האטבים התפזרו, החבלים... (הוא מביט בי תוהה...)

גפרורים...סכין פירות בלי פירות... ונרות.... 

ואני אובדת עצות, הוא מבקש תעודת זהות לוודא שאני לא שאהידה, בידיים רועדות הגשתי לו את הזהות שלי והשעון הורה על השעה 2:16 ....

זה אבוד אדוני...

אני לא אגיע...

לפני 8 שנים. 23 בינואר 2016 בשעה 19:14

ולפעמים אני קוראת כאן בלוגים וממש נאכלת מקנאה... 

איך ההיא מצאה את ההוא... 

ואיך הם מגיעים לתשוקות ופנטזיות... 

ואיך היא בוטחת בו ...

והוא מעניק לה.. 

ואיך הקשר שלהם נבנה...

וכמה זמן יחזיק מעמד...?? 

ובנתיים נעים להם... 

ולפעמים אני גאה שאני לא שם.. 

ולפעמים מתוסכלת... 

ולפעמימיםםםםםם..... 

לפני 8 שנים. 10 בינואר 2016 בשעה 15:06

כולם חכמים... כולם נבונים... 

תמיד חשבתי שאני בורג חשוב, שבלעדי אי אפשר בשום מקום. 

בעבודה אם אני נעדרת ברור לי שהיום שם אפרורי..

בבית אם אני חסרה זה מורגש בכל פינה. 

בפייסבוק מחכים רק לי.... 

והאתר כאן כנראה משעמם בלעדי.... 

והיום אני מרגישה מין משב חונק כזה, האתר התקיים גם כשלא היתי כאן... כולם חכמים ובעלי אינטלגנציה... מוצאים אחד את השני, מתחככים ונהנים גל בלעדי, חברים נוספו כאן ברוב שמחה, ובסך הכל העסק כאן 'חוגג' גם בלעדי.

בעבודה הכל דפק מצויין גם כשנעדרתי... והשמש זרחה באור יקרות.

בפייסבוק חברים העלו תמונות ומשפטי השראה מעניינים גם כשלא נכחתי... 

רק בבית הייתי באמת חסרה..

ואולי לא.  

לפני 8 שנים. 10 בינואר 2016 בשעה 13:23

כולם חכמים... כולם נבונים... 

תמיד חשבתי שאני בורג חשוב, שבלעדי אי אפשר בשום מקום. 

בעבודה אם אני נעדרת ברור לי שהיום שם אפרורי..

בבית אם אני חסרה זה מורגש בכל פינה. 

בפייסבוק מחכים רק לי.... 

והאתר כאן כנראה משעמם בלעדי.... 

והיום אני מרגישה מין משב חונק כזה, האתר התקיים גם כשלא היתי כאן... כולם חכמים ובעלי אינטלגנציה... מוצאים אחד את השני, מתחככים ונהנים גל בלעדי, חברים נוספו כאן ברוב שמחה, ובסך הכל העסק כאן 'חוגג' גם בלעדי.

בעבודה הכל דפק מצויין גם כשנעדרתי... והשמש זרחה באור יקרות.

בפייסבוק חברים העלו תמונות ומשפטי השראה מעניינים גם כשלא נכחתי... 

רק בבית הייתי באמת חסרה..

ואולי לא.