אתנחתא

קראתי עכשיו קטע ישן שכתבתי, סתם כי הוא היה בתיקיה הלא-נכונה במחשב ותהיתי מה כתוב בו. ונזכרתי שבעבר פרסמתי אותו גם בבלוג. הנה, כאן:
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=37858&blog_id=8695

וזה הזכיר לי כמה רגעים שהיו פשוט מאושרים. אושר נקי, טהור. בלי בלבול. מהסוג שבאותו רגע לא מבינים לגמרי מה מרגישים, רק שזה ממש ממש טוב ככה; אבל כבר יום אחר כך מבינים את הטוטאליות של התחושה הזו, כמו גם את החד-פעמיות שלה.

עכשיו אני בימים בהם דרושה לי הרבה מוטיבציה. לתואר הראשון שלי ימלאו בקרוב 10 שנים, והחלטתי לא לחגוג את זה. זאת אומרת, החלטתי לסיים סוף סוף את העבודה הסמינריונית האחרונה שלי, להגיש אותה, ולהיפטר מהצלב הזה שאני נושאת עמי מ-1998. ואני צריכה מוטיבציה, אני צריכה עידודים ודחיפות, אני צריכה להאמין בעצמי, ובעיקר אני צריכה משמעת עצמית וסבלנות. בגלל זה אני כותבת בבלוג במקום בקובץ-וורד שמכיל את העבודה שלי... ומחכה לסדנת הכתיבה של הזאבה שתפתח - ואז יהיה לי עוד תירוץ לא לעבוד.
אני עושה רשימות של מה שנותן לי מוטיבציה, כי אני רוצה לעבוד עם חיוך. ולכן אני מזיכרה לעצמי את הרגעים הטהורים האלה של האושר. הם ספורים, אבל לא כי האושר הוא כל כך מועט; אלא כי בעוצמות האלה הוא נחווה לעיתים רחוקות.

* מסבת חנוכה שערכנו בדירת החיילות שלנו, הדירה מהפוסט ההוא;
* טיול בכיתה י' של השכבה שלי בצופים - עם ערב ארוך שבו הרגשתי שייכת, ונאהבת, ושאני במקום הנכון לי בדיוק.
* אורגזמה ארוכה ורכה על סלעים מול הים, כשאני לובשת שמה לבנה וחולצה אדומה לכבוד ט"ו באב;
* רגע קסום שלנו, אהובי, לפני כמה ימים. הייתי כל כך שמחה שכמעט בכיתי, אבל התביישתי.
* הופעה של פיליפ ז'נטי לפני כמה שנים, בה הרגשתי שהוא מעלה לבמה חלומות שאני חלמתי.
* הופעה של Coldcut לפני שנה או משהו כזה, שהזכירה לי איזה מוזיקה אני באמת אוהבת וכמה זה כיף לרקוד.

זה מה שאני זוכרת עכשיו.
עכשיו יש לי רשימה של חיוכים...
:)