אתנחתא

קורה שמילים שנאמרות בזמן אימון נשמעות לי כמו בדס"מ. ובמין בדס"מי אני שמה לב לדברים שלמדתי באימון.
למשל: באייקידו, הדאגה העיקרית שלי כ"נ?אג?ה" (מבצע הטכניקה) היא לשמור על ה"או?ק?ה" (המקבל) שלא יפגע. המאמן שלי אומר הרבה: "הדבר הכי חשוב מולכם כשאתם עושים אייקידו זה האו?ק?ה. הוא משאיל לכם את הגוף שלו כדי שתוכלו להתאמן וללמוד ולהתקדם, וזו החובה שלכם לשמור עליו. בלי האו?ק?ה אין משחק. ונ?אג?ה שאי אפשר לסמוך עליו שישמור עליך, אף אחד לא ישאיל לו את הגוף שלו."

השיעור לגבי בדס"מ נראה לי פה ברור מאליו.

השיעור החשוב יותר לי הוא כללי יותר. באייקידו, אבל גם בכל מפגש, בכל מפגש, מישהו משאיל לי את עצמו כדי שאוכל ללמוד משהו. ואני חייבת לנהוג באנשים שנותנים לי את עצמם, ולו באופן זמני, משנה-זהירות: לשמור עליהם, ועל-ידי כך גם לשמור עלי. לכבד את מה שאני מקבלת, לדעת לקבל בתוך הגבולות של היכולת ולא מעבר להם. לתת מקסימום מעצמי בתמורה. לעשות הכל כדי לקבל שיעור, כדי להתפתח.
ההרמוניה המופלאה שנוצרת, כשהוא נותן בדיוק את מה שהוא יכול, וגם אני. הכל עגול.