אתנחתא

איפה המין נמצאת?

אני יוצאת למסע חיפושים.

פה בכלוב, היא כבר לא.
גם לא באתרי אינטרנט אחרים.
פורום הפטיש הכחול שלי נעלם לאנשהו, ואני, שלא שמרתי על קשר עם ידידי משם, נותרתי עם כמה כתובות דואל לא-פעילות, ותחושה שאין לי ברשת עוד בית.

התמונות גם הן הפכו רובן תמונות-בתשלום, והקלקה על התמונות המוכרות מזכירה לי תשוקות מוכרות, ותיקות, אבל לא מין חדשה.

איפה המין נמצאת?

אולי היא מאחורי הגלולות, שהפסקתי לקחת.
אומרים שהן פוגעות בחשק המיני.
אבל השינויים ההורמונליים העיקריים שהרגשתי היו התפרצות מחודשת של פצעי-בגרות, ו - לא תודה, אני לא חוזרת לשם יותר. לא לפצעים ולא לגיל ההתבגרות.

מין, איפה את?
לא בקופסת-ההפתעות, בה הסוללות ארוזות בנפרד כדי למנוע נזילות ונזקים.
כל מיני דברים שאספתי לשימוש בעת האוננות. נחים להם יחד, מחליפים חוויות וזכרונות, בלעדי. לפעמים אני מציגה אותם לאהובי, מראה לו איך אני עושה איתם. אבל בדרך כלל אני מתביישת.

אולי שם היא נמצאת, בבושה.
בנקודה שמאחורי מפתח-הלב שהתרגלה לא לספר ולא לגלות מה באמת הכי כיף לי. בנקודה שחגגה את זה שגיליתי מה כיף לי, אבל מתביישת להגיד.
הבושה מדגדגת אותי מבפנים.
לפני שמין תצא בושה תצטרך להתיישב בכף-ידך?, להתגלגל בה קצת, ואז להיפתח.

מין נמצאת בקצות אצבעותי, בטיול-הגוף היומי שלהן.
הן טובות בלגלות אותה, ולעוררה לכשתחפץ.
הן מוצאות אותה במקלחת, מול המחשב ובמיטה. הן מובילות אותה אל החלק הרך של כף היד.

מין חבויה שם, איפה-שהוא.
אני קוראת לה: "פסססט... פסססט... פסססט..." כמו לחתול, וכמו חתול, היא באה מתי שמתאים לה, מתי שהיא רוצה.