אתנחתא

כמה ימים לאחר כתיבת הפוסט הקודם היו לי שלושה מפגשים הקשורים בחנויות לאביזרי-מין.

המפגש הראשון היה לא-ממש-מקרי. שוחחתי עם אישה שבבעלותה חנות לאביזרי מין. היא סיפרה לי איך ומדוע החליטה לפתוח חנות כזו; כיצד זנחה עבודה קודמת לטובת ההרפתקאה הזו, ועד כמה היא רווה ממנה נחת. היא סיפרה על גבר שלא ידע שלזוגתו יש דגדגן, ועל האושר הגדול והמשותף של שניהם לכשזה התגלה לבסוף. היא סיפרה על אישה שטלפנה אליה וביקשה ממנה לא למכור לבעלה עוד צעצועים, כי היא "לא בנויה לדברים האלה". היא דיברה על נשים נועזות ונשים ביישניות, על גברים סגורים ועל גברים שמשתפים. היא דיברה על תקשורת, תקשורת, תקשורת בין בני הזוג. על לשתף בפנטסיות ולא לפחד לנסות. ובסוף השיחה היא הפתיעה אותי במתנה - רוקט פוקט עמיד במים.

עוד באותו הרגע התחיל הכוס שלי לרייר, כשהתחלתי לפנטז על האמבטיה בה אטבול הערב בחברת ידיד חדש.
ואכן, זרמים הרטיטו בפנים ובחוץ והחתול הסתתר בתוך המיטה למשמע זעקותי.

יום לאחר מכן סיפרתי על השיחה לחברה הרה, והיא התוודתה בפני שמעולם לא היתה בחנות-מין, לא השתמשה בויברטור ודומיו - ואפילו - לא ראתה אחד כזה! וכיון שיום הולדתה חל יומיים לאחר הוידוי, שמתי פעמיי ל"סיסטרס" כדי לצייד אותה בשי רוטט.

היו קצת חששות, בעיקר שבן-זוגה יחוש שאני מתערבת להם בחיי המין. אבל אחרי שחמקנו לחדר השינה מצחקקות תוך כדי מסיבת יום ההולדת, שמנו סוללות והיא חוותה ריטוטים ראשונים (על האצבע שלה! בלעדי!), והוא אמר לי שזו המתנה הכי שווה שהוא קיבל ליום ההולדת שלה, נחה דעתי.

כשיצאתי מ"סיסטרס" המשכתי לכיוון לונדון מיני-סטור (תזכורת לעצמי: בפעם הבאה להמשיך ללונדון). שוטטתי שם ולא מצאתי מה שרציתי (עציץ), אבל ראיתי שלט גדול "המרכז למיניות האדם", וממול - "סקס סטייל". מחוץ לשתי החנויות עמדו בחורות - המוכרות. האחת ממושקפת, עטויה חלוק רפואי לבן ובדש כתוב "המרכז למיניות האדם". השניה עם שיער קצר צבוע בסגול ושחור, מעשנת סיגריה ולבושה שחור ופרובוקטיבי. אני עומדת מול ומהרהרת סוציולוגית על ההבדל בין מה שכל חנות מנסה לשדר, וכמה מעניים שהן נמצאות זו מול זו. ואז פונה אליה הרופאה הממושקפת ומזמינה אותי פנימה להרצאה מלומדת ולסקירת מוצרים. מוגנת על ידי שקית ובה אביזר-מין שנרכש זה עתה, אני נכנסת אחריה לחנות. אני שולחת מבט אל החנות שממול, והבחורה ממהרת לכבות את הסיגריה ולצעוק אחרי: "כל מה שהיא מוכרת לך יש לי בחצי מחיר! היא סתם שקרנית ולא יודעת מהחיים שלה!" אני מרימה גבה (תיאורטית. מעשית אני לא יכולה לעשות את זה) לכיוון הדוקטורית, שנאנחת (לא בהנאה) ואומרת שזה תמיד ככה. ההרצאה מלמדת וקצת יבשושית, המבחר מעניין ולא זול במיוחד, וכעבור עשר דקות אני מודה לה ויוצאת. המעשנת בחוץ נשענת על דלת חנותה וקוראת אלי: "אצלינו זה הכיף האמיתי, פה זה באמת מין, מה שהיא מכרה לך אני אתן לך בחצי מחיר!"

אני נותרת עם המשפט הלא פתור - "פה זה באמת מין".
מה זה באמת מין? נקי, מדוייק, ניתן לשטיפה במים וסבון, על רקע לבן ובתוספת ספר?י הדרכה לתקשורת זוגית?
או אולי שחור-אדום, מלוכלך ואגרסיבי, מלא פקפוקים וספקות, עטוי גומי מאיכות נמוכה ומוקף שדיים מתפרצים?
ואולי זה החברים שלי, שמתחתנים ונכנסים להריון בלי לראות אפילו פעם אחת במציאות ויברטור או חבר-סיליקון אחר.
ואולי זו אני, שאוהבת לעשות מין ביחד (איתך?) ואוהבת עם עצמי וקצת קל לי יותר עם עצמי, פחות אשמה ושאלות.