אתנחתא

פתאום הכל מתפרק לי.

כל הדברים שחשבתי שאני יודעת לעשות, שחשבתי שאני בשליטה - הכל מתפרק.

וכרגע עם העונש הכי גדול לגבי - העונש הכלכלי.

אני כל כך כועסת על עצמי על שהייתי חסרת אחריות ולא טיפלתי בדברים בזמן.
ועכשיו זה עולה לי כסף. הרבה כסף.
אני מתביישת לספר את זה בקול רם ואני מתביישת לספר את זה לעצמי, ולהורים שלי שלהם זה יעלה בסוף.

אני מרגישה את הכעס הזה ואת הבושה הזו מכווצים לי מתחת לצלעות, אני מרגישה לא ראויה לכל מה שיש לי, אני מרגישה שאני מנצלת את מה שנותנים לי ולא עושה את המינימום כדי לשמור על זה, כאילו שזה מובן מאליו, כאילו שאני בת חמש.

בא לי לצרוח (כבר עשיתי את זה קצת) ובא לי לחזור לישון ולא להתעורר כדי שלא אצטרך להתמודד עם זה.
ובא לי לטפל בזה עכשיו, תכף ומייד, כדי לא לסחוב את זה איתי לתוך סוף השבוע.
אבל כמובן שזה בלתי אפשרי.
ואולי זה העונש האמיתי שלי:
לא טיפלת בזה עד עכשיו?
עכשיו תתייסרי.

כוס אמק.
כוס אמק.

.................................