באחד הערבים האחרונים, בשעה שעשינו כלים לאחר ארוחת הערב, סיפרתי לנשלט ההסגר הקטן שלי על חברי הטוב יהורם, ששיכלל לכדי מקצוענות את ניהול ההרמון שלו. יצחק היה מבולבל- אף שמילולית חלקתי מחמאה לביצועים של יהורם ואף תיארתי אותו כחברי הטוב, נימת קולי הסגירה מורת רוח מהניצול לרעה של כוחו ומעמדו. בתגובה לשניות זו, עשה יצחק את מה שהוא מתמחה בו – שתק והמתין להמשך הסיפור.
ההרמון של יהורם מונה תמיד שלושה נשלטים - לא פחות ולא יותר. וכלל לא משנה מאיזה מגדר, משום שהשימוש שהוא עושה בהם זהה.
השיטה שלו מבוססת על שני יסודות: הראשון הוא עידוד יריבות, קְנָאות ותחרות בין הנשלטים. השני הוא יצירת אוירה של דריכות, דיסאוריינטציה, שינוי מתמיד של כללי המשחק.
בשלב זה יצחק פער את עיניו וניסה לעבד את משמעות הדברים. מיהרתי להרגיע אותו ולהסביר שבעצם אין לזה שום משמעות- הפרקטיקה של יהורם היא פשוטה עד כדי חימה, ודי טפשית בעצם. כל אחד מהנשלטים מיועד לאייש איבר מטרה ספציפי: נשלט אחד אחראי על מציצת הבולבול עצמו, השניה ממונה על ליקוק האשכים והשלישי אמון על עינוג פי הטבעת. השלושה יכולים לשבת כך ממושכות, להפעיל את לשונם ולסתותיהם במשך שעות כשהם צמודים ונאבקים, מתחרים ראש בראש, ליטרלי.
יצחק נזדעזע. ממבטו, שלמדתי כבר להכיר, ניתן היה לחוש שהוא חרד ומרוגש בו זמנית. נאנחתי. בדיוק על המצב הנפשי הזה מבוססת כל הצלחת המערך של יהורם. והחלק הגרוע יותר היה עוד לפנינו. יצחק הנבון, שמיטיב להבין דבר מתוך דבר ואשר מקדיש את מרבית ימי הסגר להרים לי להנחתה (במובנים השונים), שאל בקול קטן "אבל איך נקבע איזו עמדה מאייש כל אחד?".
התשובה היא שיהורם יוצר היררכיה סמלית בין הפונקציות השונות. בכישרון מפוקפק הוא בונה תלי תלים של משמעויות על שיטת דירוג מסוימת. בנוסף לכך, הדירוג משתנה באופן תדיר.
יש שבועות בהם מומשל הבולבול שלו לפסגה שיש להתאמץ ולטפס כדי להגיע אליה כל הדרך מאשפתות הרימינג. בהתאם לכך הנשלט במעלה האיבר יקניט את הלקקנית הקבורה בשפל הישבן, כך בעידודו של יהורם.
שבוע אחר כך, ללא אזהרה ובלי הסבר, עלול השיח להתהפך לחלוטין. פי הטבעת יומשג כצוהר אל האדון. לפי שיטה זו, הנשלטת העוסקת ברימינג בעצם מפלסת את דרכה אל תוך תוכו של אדונה, ואילו הרחק אל הבולבול המזדקר בבדידותו תוגלה הנשלטת שרמת האינטימיות איתה לא מאפשרת, ובכן, העמקה.
בשיטה זו עלולה (מי שהייתה מוכרת כ)משרתת מועדפת למצוא את עצמה לפתע בעמדת נחיתות, או הנשלט השפוף פתאום מוקפץ מתחתית שאול למעלה עדן. כך יטולטל האדם שכל זהותו המקצועית הייתה מבוססת על השגת איזון עדין של עוצמת מציצת אשכים, להתמחות כזוטר בגרון עמוק.
באותו ערב בו חשף בפניי את שיטתו, חלק עמי יהורם לפחות תריסר נרטיבים חלופיים כאלה, שמאפשרים לו למתג ולדרג מחדש את סדרי מפעל היזע האוראלי שלו. אף שכעסתי על המיינדפאק הבוטה שאינו מבית מדרשי, לא יכולתי שלא להעריך את היצירתיות.
בסיום הסיפור יצחק היה רוטט וממוטט. הרגשתי שהוא רוצה את זה ומתעב את זה בו זמנית. עם אמביוולנטיות כזו, ידעתי, נשלטים מתמודדים באופן יומיומי. ריחמתי עליו מאד וכמעט נתרציתי לממש את פנטזיית-עקדת-היצחק עליה סיפר לי בעבר. כבר התחלתי לחשוב בקדחתנות מאין אני מקריצה לנו איִל באמצע מגיפה עולמית, אבל אז הגיתי רעיון לפעילות אחרת, כזו שתרגיע את הרוחות ולא בכח אסקפיזם תנ"כי מפוקפק, אלא באופן חינוכי, חברי, שיתופי. אורגזמה של נחת ורווחה. לאחר הדוגמה הרעה אליה נחשף, רציתי להדגים ליצחק למידת עמתים מה היא, מן הסתם בעזרת אנשי חולון הטובים (ובמרחק בטוח מהם). על כך אספר רק בפעם הבאה.
בינתיים לקחתי איתי את יצחק לחדר השינה- זה שאין תחרות לא אומר שלא חשוב להתאמן.