בניק הקודם שלי, וזה באמת היה לפני כמה וכמה שנים, פנתה אליי פעם אחת איזו נעורנת מפוחדת.
"אני לא יפה"- מיהרה להבהיר, אז הבנתי שהיא מתחילה איתי - "אבל אני מתחננת, נסיכונת, יש לי מה להציע".
זה היה קצת תמוה משום שנטייתי המינית הייתה ידועה לכל, אבל לא מיהרתי להעמיד אותה על טעותה. בביזנס סקול למדתי שצריך להכיר את ההצעה על כל ממדיה לפני שמאשרים או דוחים, זה בערך הדבר הראשון שמלמדים אותך, אחרי מיקרו ומקרו והתנהגות ארגונית. הנערה הייתה מבוגרת ממני בשנים ספורות, וגרה בעיר שכנה, טובה פחות. יש עם מה לעבוד.
ספרה לי על משאלתה הכמוסה- גיברור.
עד אז נתקלתי רק בניוש, פרקטיקה שסירבתי בכל תוקף להשתמש בה עם נשלטיי. לאו דווקא בגלל איזשהן דעות נחרצות מאוד נגד מהותנות, אלא משום שמהר מאד המשחק היה יוצא מכלל שליטה - הם לא ידעו את העבודה. היו מתחילים לצווח, להתנהג בביצ'יות שלא מביישת סרטי קאלט (ככל הנראה שאובה מהם), להרוס לי את גרביוני המשי ולגמור לי על שמלות המעצבים, לאכול את כל השוקולד בבית ולחוות מנסטרל-קראמס של הזדהות תוך ייבוב מוגזם בעליל - לא תודה. אחרי פעם פעמיים הוצאתי הודעה שאין בכוונתי לעסוק בתחום הזה יותר בשום פנים ואופן. אבל גיברור? דווקא מעניין.
בחיי היומיום שלה, הסבירה, הייתה אישה-אישה: הירואין שיק, חוסר ביטחון, חצאיות מתנפנפות, טיפול שבועי, חבר עם חרדת ביצוע - כל החבילה. אבל בחדרי חדרים, כשבן הזוג היה יוצא לעבודה, הייתה מתקשטת בעניבותיו, פוסעת בדירה בסנדלי שורש הגדולות ממידותיה, לובשת כובע מצחיה הפוך ומתרגלת חפינת חבילה מול הראי. שלחה לי תמונות שלה מחופשת לבחור, מגרבצת - לא משכנע, אבל מושקע כמחווה. הוקסמתי ממסירותה ומתשוקתה, יש עם מה לעבוד. עברנו במהרה לטלפון וקולה הגבוה והמהוסס נעם לי. התפלאתי על עצמי - ממתי אני בכלל מוכנה לירוק לכיוון של בנות.
סיכמנו פרטים אחרונים ונסגרנו על הלוק הנכון ("אני רוצה להיות מן פרחח שכונות", הסבירה לי בלהט), וקבענו לסוף השבוע. כשצלצלה מלמטה התרגשתי קצת, פתחתי את הדלת לרווחה, והקשבתי לצעדיה במעלה המדרגות, ואז ראיתי אותה - גבוהה וגבועולית, עדינה במבט ראשון, לבושה גופיית גנגסטרים משגעת שחושפת ראשית צמיחת פלומה בבית השחי (היא הצליחה להתמיד שבועיים תמימים), שפם מודבק, סניקרס ומכנסי ברמודה נפולות שמראשם בצבצה רתמת הדילדו המפואר מדי שבלט בחזית מכנסיה. הייתי קצת בשוק, אולי לא חשבתי על זה עד הסוף. "יא בת זונה", פנתה אליי בתקיפות "רדי על ארבע". שאגתי את מילת הביטחון שהענקתי לה רק יומיים לפני כן, דחפתי אותה החוצה, טרקתי את הדלת והלכתי להסתתר מתחת למיטה. עד כאן.
חיכיתי ככה בחרדה דקות ארוכות. לא יכולתי לקרוא לאף אחד מהבחורים שיבוא להדביר את הנערה הזו כי ידעתי שההופעה שלה עלולה בסבירות גבוהה להדליק אותם. מאוחר יותר, כשהלכתי לגלידריה המרכזית בחולון להירגע קצת, וספי בעל המקום ליקק אותי לפי ההסדר הקבוע שלנו בחדר האחורי, עדיין רעדתי מכף רגל עד ראש. ספי היה מבסוט, חשב שהוא משתפר.
