אחד הנודניקים הזכורים לרעה, רמת גני מושבע, התעקש על מין פעילות כזו במסגרתה אני קושרת אותו למיטה שלי, משאירה אותו ככה ונוסעת לי לעמל יומי. את ההשראה קיבל מכל סרטי החטיפה של הנערות היפות ששגשגו כאן בתחילת העשור הנוכחי, ותמיד רצה להיות חשוב מספיק בשביל שירצו להשאיר אותו במקום אחד, ככה חירטט לי ריבוא חירטוטים עד שהסכמתי לשקול את העניין.
היות שאני עובדת בממוצע חמש שעות ביום זה לא מסוכן עד כדי כך. התייעצתי עם ידיד שולט, שכולכם מכירים ואוהבים והוא נתן לי שתי עצות הגיוניות. בדיעבד, הראשונה שחקה לטובתו של הרמת גני, והשניה לרעתו. ראשית, הסביר לי המומחה, תמיד כדאי לבחור בקשר שהאדם עצמו יוכל להתיר במקרה של מצוקה, ושנית, ייעץ לי, השיגי לך איזו מצלמת נני או מוניטור תינוק כדי שתוכלי בעצמך להשגיח שהכל בסדר. נישקתי את ידידי במצחו ואיפשרתי לו לחפון קמעה את ישבני לאות תודה, ואז כתבתי לנשלט הקטן הודעה המבשרת לו שחלומו עומד להתגשם. כמתבקש, הוא היה מאושר עד הגג.
הבאתי ארוחות ארוזות מבית התמחוי המקומי, חוט מאריך לתמי ארבע ,וגם אספתי אחד מבקבוקי השתן האלה לחולים מרותקי מיטה מחבר שעובד במעבדת שינה בוולפסון. טפחתי לעצמי על השכם. וואלה, הפעם התעליתי על עצמי.
בבוקר למחרת הכל היה מוכן. לכל אורך 3 הדקות בהן תינינו אהבה הבחור היה נראה די אובר איט, די מחכה לשלב הבא, אבל לא נעלבתי כי ידעתי שלהרבה נשלטים המין הוא במקום השני והקינק במקום הראשון. זה נורמלי. אחרי המשגל הסברתי לו בקולי הרדיופני שהוא נחטף וכו' וכו', לא אלאה אתכם בסיפור המסגרת. הוא הסתכל עליי בעיני עגל, התרגש מאד.
לא שכחתי לקשור אותו למיטה. אני זוכרת בבירור איך השגיח מקרוב על אופן קשירת השרוך הפשוטה שביצעתי (בדיעבד הבנתי שהוא לא התענג על הפרטים הקטנים כדי להיכנס עמוק לנרטיב, כמו כל נשלט שפוי, אלא שינן את אופן הקשירה ואת גודל הלולאה, כדי שישמש אותו בהמשך). הצבתי את המצלמה בלי שיראה, שלא להרוס לו את הפנטזיה בה הוא שוכב לבדו, שכוח וחסר ישע, ונחפזתי לעבודה.
שני רמזורים אחר כך ואני עולה במעלית, מברכת את כולם לשלום, נכנסת לקיוביקל שלי ומתחילה למרוח לק ולרכל עם אוולין מהתא השכן, שגרת בוקר. התחלתי בעצלתיים להעלות על צג המחשב את השידור הישיר מחדר השינה שלי. הכל היה בסדר, הוא שותה מים מהתמי ארבע עם בקבוק השתן. התמוגגתי, טיפשון קטן. פתאום, כעבור חצי שעה, באמצע שאוולין אימלקה לי את הפרק השבועי מהסדרה האהובה עליה אני קולטת בזווית העין את מר חוצפן בפעילות חשודה: פורם את הקשר במיומנות, ומתחיל לסדר את החדר, מדליק נרות, מפזר עלי כותרת על המיטה. מה?!
לקח עוד רבע שעה עד שראיתי את הסיבה הבלונדינית פוסעת לתוך החדר, אוחזת שוט זנבות ענקי (גדול משלי, בכה לבי) ומורידה את המושפל מטה מטה. הוא ילל איתה כמו שלא ילל איתי מעולם, ועדיין קצת פחות מהקולות הצורמים שיצאו ממנו כשבא על עונשו בשובי הביתה, אחרי שהספיק לנקות את הכל ולקשור את עצמו מחדש בדיוק מופתי.
אחרי כמה שבועות ביקש להתנצל. נפגשנו בגלידרייה, קניתי לו ברד ענבים והגשתי לו אותו בלי לירוק לתוכו: את הנעשה אין להשיב. אמרתי לו שאם היה כנה לכתחילה, המצב לא היה מסלים בינינו ככה, הרי לא היינו אקסקלוסיביים או משהו, והוא היה חופשי לפגוש אחרות אבל יש דרך לעשות דברים. הוא התנצל בכנות וביקש להסביר לי מה קרה, ולמה בחר לבגוד באמוני בבוטות כזו, ולהשתגל איתה על המיטה שלי. אחרי שהסביר נפל לי האסימון והתחבקנו ונפרדנו הידידים: "תביני" הוא אמר ובקולו תחינה, "אין סיכוי בעולם שהפצצה הזו הייתה מגיעה לרמת גן. כדי לפתות אותה הייתי מוכרח לקבל את הפריים לוקיישן שלך, הייתי צריך את חולון". מה שנכון נכון.
