פעם היה לי איזה עניין עם אחד מאנשיו של מבקר העירייה. הוא היה קטנוני, מוסרני ופטפטן. רע כזה, נאחס. לא התקשיתי למצוא דופי בהתנהגותו ולגייס מוטיבציה לענוש אותו. הייתי כותבת לו דו"חות קטנים בעצמי, ובניגוד לשלו, הם לא עברו מהמדפסת לפח האשפה אלא מוצו עד תום, קיבלו ביטוי אכיפתי והובילו לשינוי בפועל.
בעקבות אחד המסמכים הנוקבים הוא אפילו הלך להשתלם בפוטמסאג' בבנקוק, חזר עם מבטא מאנפף מעצבן אבל ידי זהב וnew-found כניעות. היה שואל, "איך אפשר להשתפר עוד למען עלמתי?".
הגשתי לו דו"ח נוסף על עמידות לסטירות. הלך, התנצר. לכל בעיה- פתרון. היה לנו סיסטם וזה עבד היטב.
שנה אחת הייתה סערה סביב ביקורת נהלי עבודה במחלקת שומה. חולון הייתה כמרקחה, כל העיר דיברה רק על זה. הרבה אנשים נבהלו, נעלבו.
אני לא התרשמתי. הביקורת הייתה נראית לי מרושלת ומרושעת. באמת, עד מחלקת שומה (אנשים זהב אחד אחד).
החלטתי ללמד אותו לקח. קשרתי את ידיו, הרטבתי מטלית ישנה בשתן טרי ופרסתי אחר כבוד על פניו של הפקיד החצוף. עודו נאנק בבהלה תחת היריעה הריחנית, אני שוטפת אותו על הדו"ח הזה, מפרקת את זה לסעיף אחר סעיף, איזה קשקושים.
הוא משתנק ואני נכנסת לזה באמוק: "אתה אמנם עלוב בעבודה שלך" נזפתי בו, "אבל יש לך מזל שללקק אתה יודע. אתה תלך ותתנצל בפני כל פקיד ופקידת שומה, בשם כל המחלקה שלך. תתחנף עד שיסלחו לך".
מיד כששמעתי את רצף הרקיעות המוסכם בינינו, שמרכיב את נעימת "זמר שלוש התשובות", עצרתי את העינוי. אני לא שולטת פח, ואמצעי הביטחון של האפסים שלי חשובים לי מאין כמותם. כשהסרתי את המטלית מפניו והתרתי את הקשרים הוא היה נראה זועם, הצהיר שהוא עומד להתלונן עליי למשטרה בגין - נדהמתי - העלבת עובד ציבור.
עורך הדין שנועצתי בו נראה היה כמעט מיואש. שאל שאלות מנחות כדי לנסות להבין את חומרת המעשה:
האם העלבון נגע לעבודתו באופן ישיר ("ועוד איך! אני אדם ענייני")
האם העלבתי אותו פעמים רבות בהזדמנויות שונות ("כמובן. זה נכון לו. זה עוזר לו לגדול")
האם ההעלבה הייתה מתוכננת ("ובכן, בחרתי את המטלית באותו הבוקר" שחזרתי "אבל השתנתי עליה בפניו").
הוא כבר התחיל להכין אותי לשנה בכלא, ניחם אותי שלפחות ככל הנראה שילך לי טוב בנווה תרצה, עם כל השפוטות. נעצבתי, הרי נטייתי המינית ידועה לכולם. הורדתי את עורך הדין לליקוק נחמה.
לפתע אורו עיניו, היה לו רעיון מבריק. "בית המשפט יכיר בנסיבה מקלה" הוא הסביר, כטובע הנאחז בקרש הצלה "אם יסתבר שהטיעון שלך היה בבסיסו נכון". גמרתי.
בעקבות סקר שנערך בין עובדי בית המשפט בחולון לצורך בדיקת נכונות הדברים, נמצאתי דוברת אמת. לאחר שקראו את הדו"ח שלו התייצבו אחד אחד בחדר האחורי של ספי לליקוק או מציצה ובצאתם קבעו כי אין שאלה בכלל - המין היה משובח בהרבה מהדו"ח. יצאתי זכאית ופקידי בית המשפט אפילו הודו לי על בוקר נעים במיוחד, לא לעתים קרובות הם יוצאים מסופקים כל כך מיום עבודה. עובדי השומה שמעו מחבריהם מהרשות השופטת על הפקיד הכשרוני וקנאו מאד. אבל ההפתעה הגדולה היא שהשפוט לשעבר, עובד מחלקת מבקר העירייה, יצא מרוצה מהסיפור: לאף אחד לא הייתה מילת ביקורת אחת על כישורי הלשון שלו.
