לא כולכם מודעים לכך אבל חוץ ממנוי רגיל וזהב יש כאן, בכלוב, כל מיני רמות וקאסטות.
אחד הביטויים החשובים והנסתרים של מערכת הריבוד במקום הזה הוא תכנית החונכים. ההנהלה, אתם מבינים, עוסקת תדיר בזיהוי פוטנציאל בקרב החברים וגם מתגמלת עליו, למשל מצמידה שולטות חדשות שמראות הבטחה גדולה למנוסות ומיומנות כמוני, שכבר קיימו אותה.
כשקיבלתי את י' היא הייתה יהלום בלתי מלוטש. באה אליי עם חליפת לטקס קומפלט וטבעות בשיניים - חולונית (התעקשתי על זה, גם לי יש את הסטנדרטים שלי), מתוקה, חדשה מהניילונים, משתוקקת ללמוד. הבאתי לה טרנינג (חשוב לתרגל ראליזם) ופצחתי בסדרת ההרצאות הבסיסית. לאט לאט היא הפנימה את הכל - 13 העקרונות, המודלים הבסיסיים של תהליך האילוף, וכל עשרות הדיאגרמות הסטנדרטיות שכל אחת מאיתנו, המנוסות, יודעת לשרטט מתוך שינה.
אחר כך כשלב שני הבאתי איזה שפוט מתנדב (את זה, אגב, כולן יכולות להשיג בקלות, לא צריך איזו דרגה או הרשאה מיוחדת), תרגלנו קצת בפועל. היא הראתה שיפור רציני באחיזת השוט שלה כשהוא הצליח סוף סוף לכבות את הלפיד עם הדמעות שלו. הורדתי מעל הגב שלו את ערימת השטיחים, הסרתי את האוזניות שהשמיעו את ניקלבק בלופ זו השעה השלישית ושחררתי את הבולבול שלו מפסלון הקרח. המתוקונת רצה להביא אלוורה לברכיו החבולות מהדריכה הממושכת על קוביות לגו וכשמרחה לו - ראיתי בזוית העין בשעה ששיבחתי את המתנדב המסור והענקתי לו קוביית סוכר- הייתה י' בוהה בי בעיניים נוצצות.
עכשיו ברצינות רגע- זה מרגיש מדהים להיות משמעותית באופן הזה עבור מישהי.
בלילה צלינו מרשמלו על הגז והעברתי לה קצת מור"קים. אני מאמינה בללמוד גם מהכשלונות ולא רק מההצלחות, לכן בחרתי לספר לה על דורון (במלעיל) כדי שתבין ממה להימנע וממי להישמר. זה סיפור די עצוב.
דורון היה נראה כמו הבחור הכי מבטיח שיש. על הנייר נשלט מצוין - שירותי מאד, בעל סף כאב גבוה, מושפל ומאופס לכתחילה, יודע לקלוע צמות סיניות משגעות, אופה מקרונים צרפתיים, מצחיקול. באמת, כל החבילה.
אבל מה,עד מהרה התגלתה בו נטייה מוזרה: הוא פשוט לא היה מסוגל לפנות אליי בלשון נקבה. כל פעם שהעניינים היו מתלהטים ועיניו היו מתפלבלות מרוב חרמנות משוגעת, והפין שלו החל לרייר, הוא היה פתאום מתבלבל ואומר דברים כמו "אתה מטריף אותי", "אתה הכל בשבילי", "אתה אל". פעם אפילו נפלטה לו המילה "אדוני". כל המכות, התחינות והאימונים לא הועילו- דורון היה נכשל בלשונו פעם אחר פעם. באסה, ביג טיים.
"מסקנה ראשונה?", פניתי לי', משתמשת בסיפור כהזדמנות פדגוגית.
"קודם כל, לא חולוני" אמרה את המובן מאליו. המתנתי, היא יכולה יותר. "גיי?" ניסתה. נאנחתי באכזבה קלה. לא נורא, גם שכונת אגרובנק לא נבנתה ביום אחד.
"דורון לא גיי. הוא נמשך אך ורק לנשים", הסברתי "פשוט עובד באחת התעשיות הגבריות ביותר, כל הבכירים ממנו תמיד היו גברים. הוא התקשה מאד לעשות את הסוויץ'. לפעמים כשהיינו מסיימים היה בטעות קורא לי מאמאל'ה, בוהה לי במחשוף ומבקש שאכין לו נס".
"אז מה קרה בסוף?" שאלה בעצב, "העפת אותו?".
"למרבה הצער אכן נאלצתי לשחרר אותו", אישרתי, מלמדת אותה עידון "באמת חבל כי הוא ידע לתת head מעולה. היה פושק את שפתיו עד שהלסת שלו הייתה משמיעה צלילי פיקוק ערבים, והלשון שלו הייתה חזקה ועמידה כל כך. היית צריכה לראות אותו יונק כמו דוב נמלים משומן. ובכל זאת, לא הייתה לי ברירה".
י' בהתה בי בתדהמה, כמעט זעזוע. מיהרתי להסביר: "פשוט, לא הייתי מצליחה להרגיש כמעט כלום מזה מבעד לסטראפ-און".
