בקשה מוגזמת

הולכת לי לתומי בקניון וקולטת את הנשוי עם המשפחה. 

שלום שלום קריר. 

אמנם קשר פתוח אבל עדיין תחושה מוזרה.  די בטוחה שהאישה דפקה לי מבט חשדני. 

ולכל מי שיגיד לי שכתבתי בפרופיל לא נשואים- נכון! בדיוק בגלל שאני לומדת מניסיון. ונשואים,  אל תנסו להסביר לי למה אני כן צריכה לתת לכם הזדמנות. 

רק רציתי שתדע

הסימנים שהשארת בי- בלב,  בגוף,  בנשמה

הם כמעט נעלמו כליל,  ומי שלא יודע שהיו שם כנראה גם לא ישים לב. 

מגיעה לך גם תודה. 

בזכותך למדתי שהלב שלי יכול למות ואז לקום לתחיה, כי אני חזקה. וכי יש סביבי אנשים טובים. שהנשמה שלי יכולה להיפצע ולהישרט שוב ושוב ואז לקום לבוקר חדש שכולו תקווה ורצון לחוות שוב אושר. 

שהגוף מבריא הכי מהר.  מאגר הדמעות מתמלא מחדש תוך כמה שעות,  הכאב בקודקוד של הראש,  במקום שבו פגע בקיר,  עובר תוך כמה ימים. והצלקות בידיים..  חודש-חודשיים וגם זה עובר. 

למדתי גם שלפעמים עדיף בלי אהבה מאשר עם אהבה שחונקת ומשנה אותך,  כזאת שבגללה אתה כבר לא מכיר את עצמך. 

ובכל זאת רציתי שתדע שאהבתי אותך יותר מהכל,  יותר מעצמי. 

בעיקר יותר מעצמי. 

וזה לא יקרה שוב. 

כבר לא שלך, 

אני. 

"חכי לי על 6 ערומה ועם כיסוי עיניים" הוא אמר

"מה זה אומר בכלל?" שאלתי בהפתעה

"כמו על 4 עם הראש למטה והטוסיק למעלה. ומוזיקה איכותית ברקע"

"טוב אני אבחר משהו שגם אני אוהבת" השבתי מתוך הכרות עם הטעם המוזיקלי שלו

"את מבולבלת. עשר דקות אצלך."

נכנסתי ל"מצב" וחיכיתי. 5 דקות, 10 דקות, אין לי מושג.. הזמן כאילו נעצר, כל החושים התחדדו.

ואז הוא נכנס. בשקט. במשך כמה דקות רק התהלך חרש ושתה מהקפה שהכנתי לו קודם לפי ההוראות.

כעבור כמה דקות ניגש אלי, בחן, נגע, פישק, החזיר. ואני ככה- עם הראש למטה לא פוצה פה. כל הגוף שלי דרוך, הנשימה כבדה, בית החזה עולה ויורד כאילו החמצן בחדר הידלל. לא יודעת למה לצפות, בכל זאת, פעם ראשונה שלי.

 "בוקר טוב" הוא לחש לי באוזן "אהיה עדין איתך היום. אם את רוצה להפסיק- אך ורק אם את באמת רוצה להפסיק את אומרת לי די, זה ברור?"

הנהנתי, לא מסוגלת להוציא מילה מהפה.

לפתע הוא תפס אותי מהשיער והעמיד על הברכיים. אין לי כל כך מושג מה קרה בדקות הבאות, אבל קיבלתי שתי סטירות מצלצלות ואז הזין שלו בפה שלי. סליחה...לא בפה. אי שם בגרון. התחלתי להיחנק ולהתפתל.

"קשה לך" הוא אמר ברוך ודחף את הראש שלי בחזרה (ייאמר לזכותו שהוא הזהיר אותי שאין יותר מציצות, שאני אגלה שיש לי גרון עמוק. ואם לא.... אחנק).

ואז הוא נתן לי לנשום סוף סוף, התיישב על הספה ואמר "עכשיו את מאוננת ואני מתבונן".

דקה, שתיים, שלוש.. לא מצליחה, הגוף שלי כאילו מסרב לשתף פעולה, קפאתי במקום.

"אני ממתין יותר מדי זמן, קדימה כלבה".

עדיין לא מסוגלת להוציא מילה, ניענעתי את הראש בקושי לאות סירוב.

"את לא עושה את זה?" שמעתי אותו מבעד לחושך מוציא את החגורה מהמכנסיים.

שוב ניענעתי את הראש לשלילה.

תוך שניות מצאתי את עצמי שעונה על הספה והצלפה ראשונה פגעה בתחת הלבן והבתולי שלי.

לא הספקתי לעכל את גודל הכאב והצלפה שניה נחתה עליו. כאבי תופת. כאב שמשכיח ממך כל מה שהוא לא אותו רגע של כאב.

אחרי סירוב שלישי באו עוד שתי הצלפות.

בפעם השלישית לא התאפקתי ופלטתי "די בבקשה תפסיק".

הוא עצר לשניה ושאל אם הוא שמע שאמרתי די (ברור שהוא שמע!!!)

כמה שניות של היסוס... ועניתי שלא.

מיותר לציין שבימים הבאים בכל פעם שהייתי מול מראה עצרתי להסתכל על הפסים שנותרו מהחגורה על התחת והירכיים וחלמתי בהקיץ על הפעם הבאה שאפגוש את החגורה שלו.

לראשונה ב26 שנותי גיליתי את העונג והעוצמה שבכאב.

אני מעוניינת להשאר אלמונית כאן ועם זאת איני משקרת.  אם נשאלתי לגבי מידע שאיני מעוניינת לחשוף אגיד לכם זאת ישירות. 

איני מעריכה שקרים וחוסר אמינות בשום צורה ואם כבר נשאלתי לגבולותי- זה אחד מהם. 

אם אתה פונה אלי וחושב שתכבוש אותי בשנינות שלך ובכמה שאתה מקסים ואז כשאגלה שבעצם אינך בן 31 אלא 37 אתה תכעס שחיטטתי בפרטים שלך (כן אני בודקת אמינות של אנשים) ותגיד שאתה לא מבין למה זה מפריע לי כל כך שכן אין הרבה משמעות להפרש- אתה מטומטם. 

למעשה הייתי מעדיפה אותך מבוגר יותר- זה מה שאני אוהבת. 

אבל שיקרת. זה מה שהפריע לי. 

שונאת שקרנים. 

מעלה גם בתור פוסט רק כדי לראות מה אתם חושבים.

למה זו בעצם בקשה מוגזמת למצוא מערכת יחסים נורמטיבית אבל עם מישהו שבאמצע שאני מכינה ארוחת ערב יבוא יתפוס אותי מהשיער, יוריד על הברכיים ויכניס את הזין שלו לפה שלי כאילו זה משהו רגיל לחלוטין, כאילו בא ונתן נשיקה על הלחי לפני יציאה מהבית.
או שיכנס למקלחת כשאני באמצע התנגבות, יזרוק את המגבת ויכופף אותי על הכיור מול המראה לזיון חזק ועמוק כשאני מסתכלת על מערומי ועל הטירוף בעיניים שלו.
או.. טוב הבנתם את הרעיון :)
ואז הכל פשוט יחזור למסלולו. ארוחת ערב, להתנגב ולהתלבש. ורק הפעימות של הזין שלו מהדהדות בי להזכיר לי על מה שנראה כמו חלום מתוק באמצע יום שגרתי.
באמת כל כך מוגזם?

זהו להיום

הרבה פעמים שואלי אותי למה.

למה אני רוצה לעזוב מקום עבודה נוח

למה אני לא מתמסדת

למה אני מתאמנת כל כך הרבה

למה אני צריכה דיאטן אם אני כוסית

למה פרשתי מהתואר

ולמה אני מחפשת רק צרות- עבודות הזויות, בני זוג לא בריאים, בילויים לא שגרתיים

אין לי תשובה טובה להכל, אבל זאת אני, לטוב ולרע-

אימפולסיבית, שואפת ליותר, לא נשארת לעולם במקום שרע לי, קצת שרוטה.

טוב כנראה קצת הרבה שרוטה.. אבל למי אכפת? :)

טוב לי.

אז בסוף נשברתי ונרשמתי לאתר. 

תוך דקה וחצי באה ההתנפלות. 

בהתחלה כולם נשמעים כל כך נחמדים ואני שואלת את עצמי איפה אתם כל ההזויים שמפניהם הזהירו אותי? 

ואז..  הו ואז.  בסוף זה מגיע. 

נכון,  אני חדשה לחלוטין בתחום,  ובאתר בכלל.  אבל איפה כתוב לי בפרופיל מטומטמת? 

למה נראה לך שאם תכתוב לי "דברי איתי"/ "היי"/ "תיזהרי מכל השרלטנים פה"/ "ברוך הבא" וכו' וכו' אני אזנח את כל הפניות של כאלה שבאמת השקיעו בפניה שלהם ואמהר לכתוב לך? מילא היה לך משהו מעניין בפרופיל… תשקיעו קצת מעבר לשתי מילים בפניה,  זה לא מסובך. 

ולא! להוריד מאחרים לא גורם לך להיראות אטרקטיבי יותר!  

זהו הוצאתי את זה (קצת) , מעכשיו אתרכז בפוסטים ענייניים :)