זול אך אלגנטי

הבוקר התעוררתי ובראש שלי נסיך ולא המלכה ששולטת ביד רמה ברגעי היקיצה שלי כבר חודש. אין ספק שהוא הרבה יותר מוצלח ממנה לבקרים, אבל המוסרות בהן היא מחזיקה אותי חזקות מדי. הוא ניגן לי שיר אחד ואז פינה לה את הבמה. כשקמתי, זה שוב היה איתה.

ארוטיקה לא ממומשת צובעת את חיי היום-יום. פתאום את מודעת להיות העולם מאסה של קלט חושי. ולהיפך – חוויות שכליות לכאורה חייבות לעבור את פרשנות הגוף. כל מלה שנקראת נטענת מיניות. כתבה תמימה על אוכל בעיתון הבוקר הופכת לתסריט אירוטי. ואולי בעצם היא לא מפרשת מינית את חומר הקריאה שלי אלא מנחה אותי ביד עדינה אך אמונה לכאלה שהם טעונים מלכתחילה. זו לא באמת היתה כתבה תמימה על אוכל. ועדיין, אני מופתעת מעצמת הדימוי – אני כשולחן. כמו באותן מסעדות סושי יוקרתיות, אבל האוכל שמוגש עלי הוא לא יצירות אמנות קולינאריות עדינות הנקטפות בזהירות בקצותיהם של מקלות דקים. פרוסות בשר דקות כלשונות, נוטפות עסיס עלי, ואז על סנטרים.

בכל החלומות שלי אתמול בלילה הייתי יחפה.

ג'ון קליז של האתר, הוא אמר, ומאז כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה סשן הליכות מטופשות.

אתמול בלילה הלכנו לצלם מתקני שעשועים.

לחדרים המלאים במתקני בדס"מ קוראים חדרי משחקים. זה צריך לעבוד גם הפוך. מגרשי משחקים צריכים להיות מיושמים כמגרשי בדס"מ. ואני לא מדבר על מיני הסולמות וחבלים ושאר הדברים הצפויים, וגם לא על הנדנדות (swings), אפילו לא זו שהיא מעין משטח מקומר שפשוט צועק "נועדתי שיזדיינו עלי". אני מתכוונת ספציפית למתקן דמוי גלגל האוגרים המגודל שהולכים עליו, ולנדנדות (seesaws), כשמשתמשים בהן לבד, ובמיוחד במיוחד לאותן נדנדות (rockers) המיועדות לפעוטות שבבסיסן קפיץ. האוזן התיכונה, הולך ומסתמן כבר כמה זמן, אבל אמש הוכח סופית, היא אזור ארוגני להחריד.

הבעיה עם יישום הפנטזיה הנ"ל היא שאפילו ב-12 בלילה גן סאקר הומה אדם. ועם כל החן הקינקי בכך שרוב אותם "אדם" הם נערי ישיבה חרדים בשעת ת"ש, אני מעדיפה סביבה עם פחות הסחות דעת והפרעות פוטנציאליות, שאפשר יהיה להתרכז בה. אם כך, צריך לחשוב על חלופות ורעיונות לסשן שיווי משקל ביתי.

בסוף ראינו זונה.

הימים האחרונים מתאפיינים באובססיית מחטים קלה. האפשרות לתקוע דברים בגוף תמיד עניינה אותי, אבל זה אף פעם לא היה בהקשר מיני או בדס"מי (יש הבדל?), אלא יותר בכיוון של body modification, חקר תחושות ודברים מגניבים שאפשר לעשות אם הגוף באופן כללי (לתלות אותו עם קרסים מהתקרה, לחבר לו כנפיים עם סיכות ביטחון, לצייר עליו אמנות בדמו שלו, כאלה). המראה של 20 מחטים רפואיות נעוצות בפטמה בודדה מאז ומתמיד עורר בי בעיקר חלחלה (מה גם שלתמונות האלה יש נטיה להיות לא כ"כ אסתטיות). אבל בימים האחרונים וריאציות של נעיצה – לעומק, על פני השטח או ישר דרך – מככבות בפנטזיות.

הן מככבות גם מחוץ להן. ביום שישי ישבתי וקשקשתי עם חברה תופרת. היא הוציאה תפוח מהתיק וכמעט נגסה במחט שהיתה תקועה בו. אני עצמי קניתי סט מחטים חדשות בשביל שאל התחרה שנמצא בתהליכי התהוות, וכבר שבוע שאני גם מתכננת את כרית הסיכות שאני מתכוונת להכין עבורן. אז בעצם, כל העניין במחטים לא קשור בכלל לבדס"מ, אני חושבת. אלו פשוט חיי היומיום שזולגים להם באלגנטיות לחיי הפנטזיה, כפי שהם עושים גם לחלומות. וזה נורא חמוד בעיני.

מזל שאני מסוג הבחורות שלא נבהלות כשיום אחד, במהלך אוננות בוקר סטנדרטית, הן מוצאות את עצמן מדמיינות שמישהו תוקע להן סיכת תפירה (כזאת חמודה, עם ראש אדום ועגול) ישר בדגדגן.

- כמה את רוצה את זה?
- הממ.... 6.
- זה לא הרבה.
- זה לא מספיק?
- לא.
- אתה מנסה לסחוט אותי?
- כן.
- טוב. מה אתה רוצה?
- אני רוצה שתבקשי. יפה.
- אני לא יודעת איך מבקשים יפה.
- הו, אני בטוח שכן, כלבת מילים שכמותך.
- זו בדיוק הבעיה, אני יודעת יותר מדי על מילים. יש "בבקשה" אבל זה לא יפה, זה סתם מנומס. יש "אני מתחננת", אבל הי, כבר אמרנו שאני רוצה את זה רק 6. אני לא באמת מתחננת. יש "אני אעשה כל מה שתרצה", אבל מה שאתה רוצה זה שאני אבקש, ואת זה אני כבר עושה, אז גם בזה אין שום טעם, נכון?
- את מדבר הרבה.
- אני חושבת שאת זה כבר קבענו עם "כלבת מילים".
- תבקשי.
- אה... בבקשה?
- עוד.
- אבל אני לא יודעת עוד מילים חוץ מ"בבקשה"!
- זה לא מה אומרים, זה איך.
- <טון מתחנחן>בבקשה< /טון מתחנחן>
- זה לא רע. שוב.
- <טון מתחנחן size=5>בבקשה< /טון מתחנחן>.
- מתקרר.
- מה?
- מה לא ברור? פחות טוב ממקודם. שוב.
- <טון מתחנחן size=3> בבקשה < /טון מתחנחן>.
- Use it in a sentence.
- <טון מתחנחן size=3> בבקשה [הכנס תוכן בקשה כאן]< /טון מתחנחן>.
- שוב.
- <טון מתחנחן size=2.5> בבקשה [הכנס תוכן בקשה בניסוח טיפה שונה]< /טון מתחנחן>.
- שוב.
- <טון מתחנחן size=4.25> בבקשה [הכנס תוכן בקשה מובע באריכות]< /טון מתחנחן>.
- שוב.
- נמאס לי.
- תבקשי שוב.
- לא. נמאס לי. אני ממילא רוצה את זה רק 6. זה לא כזה חשוב לי.
- תבקשי ואני אתן לך.
- ...
- ...
- <טון מתחנחן size=בחיי שאין לי מושג> בבקשה [הכנס תוכן בקשה כאן]< /טון מתחנחן>.
- טוב.




אני עדיין לא יודעת איך מבקשים יפה.

בעקבות הצלחתו חסרת התקדים של הפוסט הקודם אני מרגישה צורך להבהיר שאני לא שולטת.

שולתת!!1 - כן.
שולטת - לא.

אוקיי?

הוא סוויץ'. או סאב בהדחקה. או סאב בלי הדחקה. או בכלל לא סאב, או סתם קינקי, או בחייאת, עזבו אתכם מהגדרות. הנקודה היא שלפעמים הוא רוצה להיות למטה, ובגלל שזה רק שניינו פה, זה אומר שאני צריכה להיות למעלה. או שאולי הוא רוצה שאני אהיה למעלה, ובגלל שזה רק שניינו פה זה אומר שהוא צריך להיות למטה. הנקודה היא – לפעמים הוא רוצה שהנדנדה תטה קצת בכיוון שלו.
ואני, עזבו אתכם מהגדרות. אני אוהבת לענג ולרצות ולעשות מה שהוא אומר ולתת לו מה שהוא רוצה. אז אני – למעלה.

אני מכאיבה לו ומרטיבה מלשמוע אותו גונח ומחניקה דחף לנשק איפה שכואב. אני מכריחה אותו לרדת לי ומזייפת אורגזמות. ואז הוא מספר לי על מתקן הצניעות שיש לו בבית, ועל המפתח שלו, והוא כבר מכיר אותי כ"כ טוב ויודע בדיוק איך לספר, ואני מכירה אותו כ"כ טוב ויודעת איך להקשיב. ואני שואלת "אתה רוצה שאני...". ואני שומעת אותו מפסיק לנשום.

ברור לי למה הוא נמשך לזה, חובב פרדיקמנטציות שכמותו. אבל לו לא ברורה הפרדיקמנטציה שלי. אני הרי אוהבת לעשות לו טוב, ומה שעושה לו טוב זה שאני אוסרת עליו לגמור. וכשטוב לו הוא רוצה לגמור, ואני הרי אוהבת לתת לו מה שהוא רוצה. ובפעם הבא שהוא שואל אותי אם מותר לו אני אומרת שאני צריכה לחשוב על זה, כי בחיי שזה נורא מבלבל אותי.

אני אומרת לו "לא". הוא מתחנן, ואני אומרת לא. הוא אומר שהוא יעשה הכל ואני נוזפת בו שהוא מניפולטיבי. הוא מייבב, ואני צוחקת, והוא לא נושם, ואז כן נושם, ואז מתנשם בסטקטו ובמקצבים משתנים שרק אחת לשלוש תיבות מצליחים להסתנכרן על מלה. ואני נורא נורא אוהבת אותו, ואני אומרת לו "כן".
הוא נאנח. הוא מתנשף. הוא אומר לי תודה ותודה ותודה, ושהוא נורא מאוכזב ממני.

אני מתנצלת. בפעם הבאה אני אשתדל יותר. אני אדבק ב"לא" ואז כולם ילכו לישון מרוצים. או לא מרוצים. או מרוצים אבל לא מסופקים. או בחייאת, עזבו אתכם מהגדרות.

הו, סדינים נקיים!
המון זמן לא החלפתי מצעים, אני לא בטוחה כמה בדיוק. הערכה גסה אומדת שלושה חודשים, אבל יכול להיות שיותר. את הריחות הזרים שדבקו בהם פשוט הטבעתי באחרים. אבל אתמול, אתמול היה יום כביסה. ובערבו של אתמול זכיתי להתכרבל בין סדינים פריכים וטריים, שאינם מדיפים כל ריח מלבד של המכבסה, ועוד מעט גם את זה שלי. אפילו את אוננות הערב שלי עשיתי על מיטה לא מוצעת כדי שיהיו נטולי רבב עד כמה שאפשר כשאכנס ביניהם, והם עוד קורנים רכות מרכך וחום מייבש.
איזה עונג נפלא זה היה. חבל שהוא בא רק אחת לשלושה חודשים.

מתישהו יהיה כאן משהו חוץ מרפרנסים.
אולי מחר.