זהו, היום אני עשור בעולם הזה, עשור מאז הפעם הראשונה שידי נגעה באישה בידיעה שהיא נתונה לשליטתי.
(למעוניינים הנה הסיפור על היום ההוא),
אני למדתי המון בעשור הזה, למדתי בעיקר מה לא לעשות, למדתי מכל הנשלטות שלי, מכל אלו שפגשתי,
למדתי מהרבה מאוד אנשים פה איך להתנהג ולצערי למדתי גם איך לא להתנהג מהרבה משוהי האתר.
הייתי מאושר בגלל בדסמ,
חייכתי, צחקתי, חקרתי, למדתי את חוויותיהן של הנשים שהכרתי,
נהנתי מהנאתן, נהנתי ממחשבתן, נהניתי מכאבן.
חברתן עינגה אותי והן מעולם לא חדלו לעניין אותי ולמלא את עולמי בפליאה.
אני לא בורח מהעולם הזה בגל חסרונותיו, אך אולי אוכל לתרום את הפני או שניים לשפרו.
שמעתי את הסיפורים קורעי הלב של הנכנסים לשערי הבדס״מ,
מאורת הזאבים (והזאבות) אליה נופלים האנשים בתחילת הדרך מדכאת אותי, חוסר היכולת של הקהילה להעניק לאנשים (ובעיקר לנשים) את תחושת האמון הנדרשת כדי לחוות פה חוויות טובות.
מדי פעם אני רואה בצ׳אט את החדר שלומן פותחת, היא קוראת לו ״מקום בטוח״ ואני תוהה, האם זה אפשרי?
האם יש אדם בכלוב שיכול להרגיש בטוח?
בעשור האחרון למדתי המון מיומנויות בסיסיות של בדס״מ:
היכולת לחוש את מצבה של הנשלטת שלי,
ההרגשה של איזה תחושות להשית מתי,
לדעת מתי להפסיק ומתי להתחיל,
למדתי דברים טכניים, להשתמש בכאב ובכלים שגורמים לו,
לקשור, לפרום, לרתק, לאחוז.
כל אלו הם המיומנויות הראויות שעלינו תמיד לשאוף לדעת ולשפר.
אך שהתחלתי לעסוק בבדסמ על אדמת ישראל נאלצתי לשקול שיקולים שלא נדרשתי להם ששמרתי את הבדסמ לארצות זרות.
למדתי להסתיר את זהותי, להגן על עקבותי, להיזהר מאנשים שמתחזים, להיזהר ממעקבים, ניסיונות סחיטה, אנשים לא יציבים נפשית,
רמאים, מטרידנים ולמדתי להגן על אלו שחסו תחת חסותי מעדר הזאבים (לא תמיד בהצלחה למרבה אכזבתי).
למדתי להיות פרנואיד, למדתי לא להאמין לפריטים בסיסיים שעליהם מבססים אנשים את הפרסונה שהם מציגים פה.
אני מקווה שאני טועה, אני מקווה שנחתתי על מדגם לא מייצג והיה לי מזל רע, אני מקווה שיש רק אחת כמו ההיא שניסתה חודשים להרוס את חיי,
אני מקווה שיש רק אחד כמו ההוא שפירק את הידידה שלי מכות עד שעזרתי לה למלא דוח משטרתי, אני מקווה שאין עוד כמו ההוא שסימם שולטת פה במהלך סשן. אני מקווה בכל מאודי שהיה לי מזל רע לפגוש את תחתית החבית ואת האנשים שחוו את הגרועים שבקהילה, אך אני חושש שפגשתי את הממוצע.
תשמרו על עצמכם, תשמרו עם עצמכן, אל תתנו לעצמכם להיבלע באמונה כתית בשולט/ת שלכם,
הם לא השמש והכוכבים והם לא תמיד מושלמים.
תמיד תשקלו מחדש האם הקשר שאתם בו עושה אתכם מאושרים.
אל תתבודדו, אל תנהלו את חייכם דרך אדם בודד ששולט בכם.
תשמרו על חברים, על קשרים, על משפה ועל אנשים שאתם יכולים לסמוך עליהם,
אל תרשו לעצמכם להיות מוגדרים על פי חייו של אחר.
תתייעצו, עם שולט/ת אחר/ת, עם נשלט/ת אחר/ת, עם מטפל, עם בן משפחה, תמיד תקשיבו לפרספקטיבה אחרת שעולות הספקות.
