מחשבות, חויות ושאר ירקות.

יש את הרגע הזה, היא קופצת עלי, התפיסה הראשונית היא בינארית, נטולת עידון, כל מטרתה למנוע ממנה ליפול. 

ואז אני מקפיצה קלות באוויר (היא קלה וקטנה) ומתאימה לגופי, כך שהיא תהיה בגובה העיניים שלי, שידי יאחזו בה בחוזקה ומבטי ילכוד את מבטה. 

וכך אנו ממשיכים, רגליה כרוכות סביבי וידיה סביב צווארי, ידי מחזיקות בה באויר בעודי צורך אותה. 

התפיסה השניה, היא הסוד של החיבוק, היא ה״נשמה״. בלעדיה זה בסך הכל גבר שמחזיק מישהי באוויר.