|
|
|
לא אכפת לי שיכאב לי.
לא אכפת לי שאני צרה מדי.
לא אכפת לי שתסתום לי את הפה כי הכאב יוציא ממני צעקה ולא נעים מהשכנים.
לא אכפת לי שהתנוחה הזו מכאיבה לי פי 2 כי היא מאפשרת לך לחדור כל כך עמוק שזה מרגיש כאילו אין עוד מקום.
לא אכפת לי שאני לא יכולה לשבת או ללכת נורמלי גם יומיים אחרי מרוב כאבים.
לא רק שלא אכפת לי, אני גם אתחנן שתעשה את זה שוב. ושוב. ושוב.
היא נכנסת למכונית, קר, חשוך וגשום וכל השמשה מכוסה באדים. הוא נותן לה חיבוק דוב חונק.
''איחרת.''
''נכון. סליחה.''
''למה איחרת?''
''השיעור התארך ב10 דקות, לא היה לי נעים לקום מול כולם ולצאת.''
הוא משחרר אותה מהחיבוק ונושק לראשה.
''את תשלמי על זה'' הוא אומר, ברוגע מוחלט. בביטחון מלא, כאילו אמר 'יורד בחוץ גשם'.
הוא מתחיל לנסוע. ''שימי ראש.'' לא הצעה, לא בקשה, הוראה. היא מניחה את הראש על הירך שלו, כך שהיא קרובה למקומה. אבל רק קרובה.
''לאן נוסעים?''
הוא שותק ומלטף את ירכה. נועץ קלות את הציפורניים ומשאיר לה רכבת בגרביון.
''הוא חדש!''
מניח יד על פיה. היא מבינה ושותקת.
הוא מגיע לאיזור תעשייה נידח, חונה את המכונית ומדומם מנוע. דממה.
החניון ריק לחלוטין.
היא מושיטה יד כדי לפתוח את הדלת אבל לפני שהיא מספיקה להגיע לידית היא שומעת את נקישת המנעול.
''תורידי את השמלה.''
''אבל יהיה לי קר''
''שמעת אותי.''
היא מורידה את השמלה ונותרת בחזייה ובגרביון דק.
''עכשיו את הגרביון.''
''לא. קר מדי.''
''את מושכת זמן.''
''שום מושכת זמן. פאקינג 9 מעלות. לא מורידה.''
תוך שנייה אחת בלבד האצבע שלו כבר בתוך הרכבת שעשה מספר דקות לפני, ותוך שנייה נוספת הגרביון כבר קרוע לגמרי.
''מה אתה עו-''
הוא תופס את ראשה ביד אחת וסותם לה את הפה ביד השנייה.
''את יודעת מה את צריכה לעשות.''
היא יודעת.
I wanna be your vacuum cleaner
Breathing in your dust
I wanna be your Ford Cortina
I will never rust
If you like your coffee hot
Let me be your coffee pot
You call the shots, babe
I just wanna be yours
הקופים האלה יודעים על מה הם מדברים.
אני לא רגילה למגע. משום סוג.
בקושי מחבקת. אפילו לא במכוון, פשוט לא יוצא. לא חבקנית גדולה.
אני בסדר עם להיות לבד. יכולה להעביר ככה ימים שלמים. לא מתגעגעת לאף אחד.
שונאת לדבר בטלפון. זה שקט מדי. שומעים אותי נושמת. שומעים אותי חושבת.
תמיד מחזיקה את עצמי ואת כל הרגשות שלי. כלום לא יוצא החוצה אם אני לא מתכוונת שיצא.
כל מילה וכל מעשה נמדדים בזהירות. הכל מחושב כמו במשחק שח-מט שלא נגמר לעולם.
לא אוהבת לשתף. לא מחפשת שינברו לי בנשמה. מתמודדת תמיד עם בליל המחשבות בעצמי.
אז איך זה שאיתך הכל הפוך?
עבר שבוע שלם.
וזה שבוע אחד יותר מדי!
אבל הוא הגיע לקיצו סופסוף.
אני קפיצית כלכך, כאילו לקחתי מנה נכבדת של ממריצים. תוהה באיזה שלב זה כבר overdose ומתי אני צריכה להתחיל לדאוג?
זה באמת מה שאת רוצה?
כן. לא יודעת. לא.
בטוחה? זה נהדר. תראי כמה טוב יכול להיות בזה. כמה זה ורוד ומושלם כמו בסרטים. כמו אצלם.
אממ..
זה יהיה לך טוב, את תהיי שמחה. ככה זה צריך להיות.
אולי רק ננסה...
מצויין!! בואי, נתחיל?
...
להפסיק?
לא
להפסיק?
..
להפסיק?
לא יודעת
להפסיק?
אולי
להפסיק?
אני חושבת שכן
להפסיק?
כן
להפסיק?
אמרתי כן.
טוב רק עוד שניונת וזהו
תפסיק, בבקשה
..
ביקשתי שתפסיק
טוב
תפסיק!!
טוב רק עוד רגע...
אמרתי די!! זה כואב!!!
אהה..
סיימת?
כן. וואו. היה מדהים. לא ככה?
..
לא ככה??
כן, ככה.
אז מחר אצלי?
...
~תזכורת כאובה ומהדהדת מלפני 3 שנים~
להעביר לו יד בשיער. זה מותר?
לגעת לו בזקן. זה מותר?
לנשק אותו על השפתיים. זה מותר?
לבקש הפסקה. זה מותר?
לבקש עוד. זה מותר?
להגיד שנעלבתי. זה מותר?
לבקש חיבוק. זה מותר?
לשאול שאלה חצופה. זה מותר?
להגיד שזה לא מתאים לי. זה מותר?
להגיד שאני רוצה את זה. זה מותר?
לשאול אם הוא כועס. זה מותר?
לשאול אם הוא נפגע. זה מותר?
להתקשר. זה מותר?
להציק לו בעבודה. זה מותר?
להגיד שאני לא חרמנית אפילו טיפה. זה מותר?
להגיד שאני חרמנית כמו כלבה מיוחמת. זה מותר?
להגיד שזה כואב מ ד י. זה מותר?
לבקש שהסטירה הבאה תהיה חזקה יותר. זה מותר?
''בטח קטנה. איזו שאלה?''
