החדירה כבר מתחילה לכאוב לי. ואתה מורה לי לסגור רגליים בעודי על ארבע וזה כואב פי שתיים. איכשהו גם שעתיים אחר כך אני עוד מרגישה שם את הדופק.
אתה תופס לי את קימורי המותניים כמו מושכות ומגביר קצב. אני קוברת את פניי בכרית כי, טוב, דירת סטודנטים עם קירות בעובי סנטימטר.
ואז אתה דוחף אגודל שלם לחור השני, בלי הכנה ובלי סיכוך. והתחת הבתול (יאפ, בתול) שלי מתכווץ במחאה ואני מחניקה צעקה.
ואתה רואה שכואב לי וזה רק מדליק אותך עוד יותר.
אז אתה מגביר כשאתה מתקרב לגמירה.
ואני מרגישה שהכאב עומד לפרוץ את הסכר ואני אתחיל לייבב על אמת בכל רגע.
אבל אז אני מזכירה לעצמי שזה לא רלוונטי. וכל המהות שלי, כל היום שעבר עלי והעייפות והקושי והשמחה- כולם מתרכזים במחשבה אחת ויחידה: שאני רק כלי. אני כלי לשימושך וסיפוקך. וכל השאר פשוט לא חשוב.
ופאק אני מרגישה איך כל השרירים נרפים בבת אחת ואיך הראש מסתובב לי מעונג וכאב וסיפוק שבא עם מילוי תפקידי כשאתה שם פס על הקירות הדקים ושואג באוזני כשאתה מסמן אותי.
ואתה נותן לי להסדיר נשימה ומוציא את מעטפת הרכות והחום שהייתי צריכה בדיוק באותה המידה ומזכיר לי בשלווה ונועם למי אני שייכת ❤️