אל תקחו את השם הזה ברצינות

אני חושבת שרוב הפטישים לא מעניינים אותי.

אולי יש עוד ואני לא מצליחה לחשוב על משהו אחר כרגע,

אבל בכללי, פוט פטיש. מגיל שש זה עשה לי טוויסט נעים בנשמה, לחשוב על עבד שסוגד לרגליים.

נעליים בכללי אולי גם, אבל לא במיוחד. זה פשוט נראה לי נורא חמוד(??) שעבד ירד על הרצפה וינשק לי את הרגליים, בכל מצב, גם אם אני נועלת נעליים- לא בהכרח מיוחדות. אבל אני לא אוהבת את זה בגלל הנעליים עצמן, ונראה לי שחלק מהנשלטים כאן מתכוונים לנעליים מאוד ספציפיות במצב מאוד ספציפי (להוסיף עוד משהו לרשימת הדרישות שלך, אדוני?)

והשני, שעוד לא יצא לפועל עם הנשלטים הקודמים שלי- ביזאר קל.

בנוסף לזה שזה נשמע מפתה להשתין לעבד בפה במהלך פייסיטינג מוצלח,

לדעתי זה אמור להיראות חמוד בעיניו אם התאפקתי הרבה זמן רק כי רציתי להשתין עליו\ בפה שלו.

מה, לא חמוד? התאפקתי במיוחד בשבילו!!!

זה פחות או יותר באותה רמה של לטרוח להכין קאפקייק במיוחד בשבילו.

מצד שני, לא ניסיתי וזו רמה אחרת של אינטימיות. אז אני לא יכולה לדעת אם אני באמת אהנה מזה.

אבל כמו שאמרתי, מלבד שני אלה (נראה לי) אני אדישה לרוב הפטישים- במקרה הטוב.

אני בטוח יודעת שיריקות, עישון וניוש- כבר חוצים את הגבול שלי.

עור חשוף לכל העולם ולאור השמש

שורף, שורף, שורף.

טוב לפחות תתחזק לי מזה המערכת החיסונית :)

או שאני אחטוף סרטן :)

שדים מטומטמים

YOU SHALL NEVER TAKE ME ALIVE!

(Current stress intensity level: KISS ME UNDYNE)

מטרה נוכחית:

ללמוד. לנשום.

Let’s make it easier and say,
It’s the precise analogy of Adam and Eve.
See, in heaven, they had sex all day,
And Adam thanked God for his opportunity to play.

Gently he brushed her hair and glad,
He reached for her upper lustful part,
Sucking on it like a baby lad
For hours he cherished that work of art.

Then he fucked, slowly at first, but fiercely later,
Brain’s begging, “longer, at it, have her!”
And, to be honest, (don’t be a hater)
He could and did, last forever and ever

Still, when their bodies were fatigued,
Although it’s never fun to stop the bliss,
They both still tried their best and did
Enjoy to cuddle, hug and kiss.

So now make it instead:
(That’s the idea I was aiming at)
Mr. Adam = your (bigger) head,
And my pussy = Ms. Evette. :)

It’s our job together, sweetie,
As upstanding members of society,
To relentlessly push them- have no pity!
To a climax filled of joyful majesty.

I know you’d hate to see them sad,
Why, cuz as we established- Adam‘s your head,
So do not fret, for we will both work hard
Day and night, no resting- en garde!

Also honestly, shouldn’t Adam be grateful
To the mistress/goddess for his Eve, too?
I mean, from us two, you’re no fool
To say I work thrice as hard as you.

Cuz you are mainly Adam- that’s one,
But I am Eve, God, and heaven- that’s three.
And yup, I’m heaven too, hun
Since only I can make that climax be.

So Adam better work with tears and sweat
Because it’s such an effort to stay wet,
Just to make Adam happy- you know, that’d be really unfair
If Adam wouldn’t give back- does he even care?!

No, really, all Adam does is enjoy the fuck,
As I slave myself so much, and like an injured…

Oh, what was that, Adam, dear?

I fell asleep, no hard work here?

Er- well- you see- that’s, uh, clearly 'cause- I’m such a… pro
So I can sleep while work… oh FINE,

Alright,

So what do you know?

Screw these analogies,

Screw the rhymes,
Screw this poem’s structure!

Get back down to business, bitch.
The more you ask me pointless stuff,
The less I feel your tongue on my clit!

אני רותחת.

נמאס לי שאנשים כל. כך. מטומטמים.

מה קשה בלהבין שחיית מחמד זו אחריות אמיתית, לא צעצוע- יותר כמו ילד.

זה דורש זמן, כסף. הרבה סבלנות ואחריות.

תגידו לי, הענשתם פעם את הכלב שלכם על זה שהוא עשה לכם צרכים בבית?

אתם מטומטמים. כי זאת פאקינג אשמתכם ולא אשמתו.

אז תתקעו את האף שלכם בפיפי שלו אם זה מה שהייתם נכונים לעשות לאשם מביניכם.

יוצא לכם לאיים על הכלב שלכם בטון וצעקות? לצפות שהוא יעשה משהו שהוא לא תרגל מספיק בגלל העצלנות שלכם... כי "ככה, הוא חייב להקשיב לי, חסר לו שלא."?

אתם מטומטמים.

יוצא לכם להאשים את הכלב שלכם על התנהגות לא רצויה? אתם חושבים שהוא "יודע" איך הוא אמור להתנהג ועושה "דווקא"? משליכים עליו את כל הבולשיט במוח שלכם בלי לחשוב על זה בהיגיון?

אז נחשו מה.

אתם מטומטמים.

יוצא לכם סתם להיות מגה מניאקים לבעלי החיים שלכם, ולהתעצבן כשהם נוהמים, נושכים או שורטים... בורחים? אתם מחליטים להתעלם מזה?

...

חיות מחמד הם לא בובה שמחרבנת.

יופי.....קצת נרגעתי.

ואגב. אני לא מחברת עבדים וכלבים יחד. חוץ מזה שלדעתי האישית לא אמורה להיות שום "שליטה" על כלבים אמיתיים...

אם אתם נהנים מהכינוי, מהקולר והרצועה- לבריאות.

 אבל סורי,

The furries section is the other way.

~-~-~-~-~-~-~-~-~

לאן הלכתי?

אני לא ממש בתקופה שוב של להכיר. למרות שהייתי שמחה לנסות להכיר עבד נחמד ולא מטומטם.

"מנוסה".

זה חשוב למישהו כי...?

הדבר היחידי שחשוב זה אם אתם מכירים את עצמכם מספיק ומודעים בגדול למה שאתם באמת רוצים.

אני מניחה שלא לזה התכוון המשורר, אבל "מנוסה" (ויותר גרוע- "מחונך"!!!) לא נשמע מרשים ממש,

אולי כי בשבילי זה כמו שאישה באתר הכרויות תשמע מבן זוג פוטנציאלי "היו לי היו הרבה חברות/ עשיתי הרבה סקס לפני"

או שבעצם אני הופכת כאן את הסטיגמות של המגדרים וזה אמור להרשים אותי, וזה רק אצל נשים שלציין דבר כזה לא גורם להן להישמע טוב, כמו בימי הביניים.

לא לא לא, אני ממש לא בראש לשיח פמיניסטי\ מיזוגני.

רק מנסה להבין למה זה חשוב למישהו.

מכירים את הימים האלו שבא סתם להסתחבק ברוגע בלי לרצות לשעבד את העבד הבן זוג,

אולי רק קצת קצת, תלוי עד כמה השירותיות שלו מזמינה, (עם פוטנציאל להדרדרות),

אבל בגדול, פשוט רוצים להתיידד כ(שלושת רבעי) ונילים?

אני בימים האלו.

וואו כמה סאדו זה משעמם,

אז נדבר על החיים ותרד לי על הברכיים ביום אחר כשיבוא לי, אוקיי? :)

אז מה שווה כל כך בשליטה מבחינתי?

לעשות מה שבז*ן שאין לי.

ל ש ל ו ט.

ושמי שמולי יהיה כנוע ויספוג את זה.

נ ש ל ט.

בעקרון אני קוראת לזה עבד, כי מבחינתי "נשלט" זאת ההגדרה הכוללת לכל אלו שקוראים לעצמם ככה באתר.

ויש הרבה נשלטים שהם לא עבדים.

עבדים > נשלטים.

אני מחפשת עבד.

מבחינתי, בסאדו, יש שני דברים שאני מתחשבת בהם:

1. מה שאני אוהבת מתאים לך?

כן? מצוין. לא? בהצלחה בהמשך.

2. מה לא:

מה העבד לא רוצה (הגבולות) ומתי הוא לא רוצה (האפשרות לסיים את הסשן, ומילת ביטחון).

תמיד אפשר להוסיף גבולות ותמיד אפשר לעצור.

השאר- לא לבחירת העבד, אלא לבחירת ה ש ו ל ט ת.

מדברים איתי?

אוהבים את מה שאני אוהבת?

מצפים ליותר שליטה בקשר?

תמשיכו הלאה.

ומולי פשוט תגידו, לא יודעת, מה שמבחינתי נראית לי האמת:

"אני לא עבד, אני יותר רואה את עצמי כקינקי, כי אני מעדיף מדי פעם שבקשר, כנשלט, מה שאני רוצה יהיה עדיף על מה שאת רוצה"

ציינתי כבר שאני מחפשת עבדים ולא נשלטים או קינקים? מצוין.

ותלמדו מה זה אומר להיות כנועים, בחייכם!

עברתי את שלב 1?

זה לא בגבולות שלך ואתה לא רוצה לסיים את הסשן?

"נכון, שלא בא לי, אבל אני עבד, ואני אעשה מה שאת רוצה, כי בדיוק כמו שטענתי, אני כנוע, ואני כאן כדי לרצות אותך."

וצאו מנקודת הנחה שאתם אלו שלא פאקינג בסדר כאן במצב הזה. תתנצלו על חוסר הכניעות ותשאפו להשתנות. ולא להפך.

CAPICHE?

נהדר. מוזמנים לעוף מכאן ולחזור מפוכחים.

והדיסקליימר לאלרגיים מבינינו:

תנו למונח עבד או נשלט או שולטת או קינק מה שבזין שלכם, זה עולם חופשי.

אבל אם זה שונה משלי, אנחנו לא מתאימים.

פוסטים בבלוג זה מייצגים אך ורק את דעות הכותבת ולא כופים עליכם אמת אוניברסלית כלשהי.

מכירה את עצמי היטב ואין טעם לנסות לשנות את דעתי.

אני לא אהנה לשלוט אחרת ולכן הגדרות אחרות לא רלוונטיות מבחינתי.

סאלאמת' ורק בריאות.

וואו, ישנתי כל כך, כל כך, טוב.

כל כך מרגיע. אני מתה על גשם וסופות.

חולמת חלומות מבולבלים ממש, מתעוררת מדי פעם, לדבר הזה... וחוזרת לישון מיד בלי בעיה.

סערה פרטית בחדר :)

פסיכו

היה לי אישיו עם עצמי מאז שהייתי ביסודי.

ההורים לא היו משהו. העזרה שלהם הסתכמה ב:

1) לדאוג שיהיה אוכל.

2) לכעוס עליי ולהזכיר לי ללמוד אם הציונים לא היו טובים.

הם אהבו לצרוח זה על זה וגם עלי אם הייתה אי הסכמה כלשהי. אי אפשר היה כמעט לדבר אתם, הבועה שהם היו בה הייתה עבה מדי.

הייתי שקטה, חרדתית- ומקור להצקות מילדים. בעיקר על המראה: הבגדים המאוד פשוטים שלי, והשיער הלא מטופח שלי. מיותר לציין שההורים לא עזרו.

לכן למדתי לתעב את עצמי יותר ויותר, אבל להדחיק את זה. לא הסתכלתי במראה. הזנחתי את עצמי. אמרתי לעצמי ולעולם שזה לא מעניין אותי. טומבוי עד הסוף. ברור שזה גם זה לא עזר.

ועם הזמן כשהתבגרתי יותר, התחלתי להדחיק גם את המיניות שלי.

לא מול עצמי, אבל כן מול הסביבה. מבחינת כולם אין לי חשק מיני. או איבר מין. אני שונאת שנוגעים בי. משהו מיני בי? אין מצב.

סאדו

ובאופן (ממש לא) אירוני, פנטזיות הסאדו שלי היו הפוכות מהגישה שהייתה לי במציאות, מאז ומתמיד.

במקום דגש על הנאה מהתאכזרות והשפלה כללית "התפתחתי" לפנטזיות מיניות יותר. שם המיניות שלי (כמו כל רצון אחר שלי) הייתה הדבר הכי חשוב בעולם. ולא שמה זין על אחרים. חובה להכיר במיניות שלי ולהעריץ אותה. רוב הפנטזיות שלי היו על שליטה מכפייה, במיוחד בהתחלה.

אלמנט הכפייה היה חשוב כי לא היה לי הגיוני שדברים יכולים להיות גם מרצון. בפנטזיות היה חייב לא להותיר לנשלט ברירה. הידיעה שאפגע בנשלט פיזית ונפשית אבל הוא עדיין יהיה חייב להישאר ולרצות אותי ממש הייתה כיפית ומרגיעה.

רק הרבה יותר מאוחר התחלתי להכיר נשלטים. והפנטזיות שלי כלפיהם היו שונות ויותר מציאותיות. אני לעולם לא אהיה מסוגלת ליהנות מהרעיון שאני אכפה משהו על בן הזוג הנשלט- דרך אלימות טהורה במקום הסכמה.

אומץ

וגדלתי. התחלתי יותר ויותר להיות פתוחה וכנה- להביע את עצמי ואת מה שאני רוצה ולא לפחד, גם בחיי היום יום.

וזה עדיין קורה, כל הזמן. אני לא תמיד מצליחה, אבל מנסה כמה שיותר להסתכל לשדים שלי בעיניים.

צעד, צעד. בהדרגה או בבום.

שמתי לב היום איך אני עדיין רחוקה משם- אבל זה טוב.

כי כל פעם שאני שמה לב, אני כועסת.

וכשאני כועסת אני מנתבת את זה לרצון לשנות ונהיית אמיצה יותר.

ובשקל:

חיים פעם אחת. קלישאה כל כך, כל כך נכונה.

הייתה אזעקה היום.

רק תרגיל, הסתבר לי בסוף.

הייתי לבד עם שני כלבים נהדרים, כדורי פרווה מלאי אהבה.

בחצר של מישהו שלא היה בבית.

פאק, מלחמה שוב?

יש מקלט בבית השכן.

אבל הכדורים עם האף כל כך מרגיעים אותי, ויש סיכוי קטן מאוד שאני אפגע מזה.

אין סיבה ללכת במיוחד למקלט.

מקסימום, אני אמות.

אוי, לא שוב.

היו ימים אחרים, במבצע כלשהו, בהם ייחלתי להיפגע כי פחדתי, וכעסתי, ושנאתי.

רציתי לעשות את זה בעצמי... זה נקרא פארא משהו,

לא זוכרת תשם או תהגדרה ולא כפת לי

הסתכלתי לשמיים וחשבתי אם אני אמורה לראות משהו,

ואם אני ארוץ בזמן כמו בסרט אקשן הכלבים ירוצו איתי וזה יציל את שלושתנו.

וזאת הייתה מחשבה שונה מהמבצע האחרון.

ואני מרגישה בפנים שזו מחשבה טובה. לא כמו המבצע האחרון.

כי למרות שזה בתודעה, כמו תולעת טפילה דביקה מאוד על המוח שמריירת נוזלים פנימה,

שבא לי לקלף ממני בימים רעים בתקווה שהנוזלים והקילוף לא עשו נזק קבוע,

אני רוצה לחיות.

ושמתי לב עכשיו, בניגוד להיום, שפעם קראתי לתועלת הזו "האמת".

כיף להיווכח שוב, ששינוי זה אפשרי.

אז למה כתבתי את זה:

1. כדי להישמע עמוקה יותר- כלומר פלצנות לשמה? תשומת לב?

2. כדי לחשוב על זה יותר, לעשות על זה ג'ינקס, להאכיל את התולעת בי ולחזור לסורי?

3. כדי להבהיר לקשרים פוטנציאליים שזה קיים בי?..

פפט, אבל מצד שני אני לא רוצה שהם יקראו על אמת כי אני מספיק מרוכזת בעצמי.

אולי אני אמחק את הפוסט הזה ולא אכתוב על זה יותר, ואפילו אעשה הפסקה מהבלוג,

כי בנוסף להכל מסתמנת עלייה בסיכון להתמכרות לאתר ולבלאג.

כן, בלאג.

בטון פילוסופי לגמרי,

בלי שום "אבל זה ממילא לא ריאלי, אז למה לחשוב על זה?"

אם היה לי הרבה כוח על אנשים... ואני לא מדברת על להיות מנהלת בארגון.

אם הייתה לי אפשרות זמינה לפגוע, להכריח, לאיים- בלי השלכות. רק בשביל סטיות שהיו קיימות בי מתמיד, כדי להרגיש שליטה.

הייתי נכנעת לזה?

אני מקווה מאוד שלא. אני די בטוחה שאני הנוכחית, עם הידע שיש לי, הייתה עושה הפרדה ברורה מאוד.

אולי גם מוגזמת, רק כדי להימנע ממקרה אפשרי שאני אתפתה.

אבל קצת דואגת שאולי אם לא היו לי את הזכרונות שלי-

אם לא הייתי יודעת שקייים בי יצר כזה מלכתחילה, אולי הייתי נופלת בזה ובגדול.

אני חושבת שהייתי נופלת בזה אם הייתי כמו בילדותי.

או שאולי, זה באמת עניין של גיל ובגרות? אם לא הייתי מודעת לעובדה שאני ככה,

עדיין הייתי עם היכולת להרגיש אמפתיה כלפי אנשים? והיא הייתה מנצחת?

כמובן, שאני באמת לעולם לא אפגע במישהו במכוון (או ללא רצונו, במסגרת השפוי). וזה כי אני מרגישה אשמה, רע,

ןכי מכאיב לי לראות סבל ולא לעשות כלום בעניין- ובטח שגם לגרום לו.

ועדיין, האמפתיה שלי מתעמעמת בסשן.

אני לא ארגיש את הכאב בלחי מהסטירה שאני אתן לנשלט.

הבנתי את זה כי שרטתי את עצמי בטעות כמו ששרטתי נשלט פעם- אפילו חלש יותר, וזה פאקינג כאב. לא כיף, לא נעים.

כשהנשלט עוצם את העיניים שלו בחשש מעונש (אותו הוא מוכן ורוצה לקבל- כבר יצא לי לעצור ולוודא שנית)

אני לא מרגישה את מה שהוא מרגיש. או לפחות, אפילו לא מנסה.

אם אני אניח לעצמי לחשוב: "אני עושה לו כרגע משהו כואב," אני לא אהנה.

ואני ארשה לעצמי לא לחשוב ככה כי זה מרצונו החופשי. אני מניחה לצד אחר בי פשוט ליהנות מהסבל\ כניעה שלו-> מהשליטה שלי.

וזה לא קשה להיכנס למצב הזה.

אז, אם פתאום הייתי בלי הזכרונות שלי, בסיטואציה בה אני יכולה לפגוע במישהו בלי חשש להשלכות, ולא הייתי מודעת לצד הנוסף בי.

איזה מין בנאדם הייתי? הייתי שמה לעצמי גבולות, בגלל האמפתיה? או שהייתי מניחה לעצמי להתעלם מהסבל מולי ואף להעצים אותו...?

...

בלי קשר, תגלית המאה:

נכון בצד שמאל למעלה יש תמונה של אישה עם משהו מתכתי בפה, וכפפת עור שמאלית (על מישהו) שמרימה אותה מהסנטר?

אז אם לוחצים על התמונה הזאת, היא מתחלפת באחרת!

בחיים, בחיים, לא חשבתי שזה יכול לקרות! מכל הפעמים שביקרתי כאן, גם לפני שהיה לי משתמש, לא היה לי מושג.