סחלב

יש לי כוונה רצינית מאוד לכתוב כאן פוסט על גבולות, ולהתלונן ולרטון ולהקים צעקות ולהפוך שולחנות.

אבל בינתיים חייבת לרוץ לעבודה.

ובכלל חייבת לחשוב טוב טוב על כל מילה שחלילה לא אהיה מובנת נכון.

יום מקסים!

חטפו אותי, החרימו את הנייד, והובילו לבית קפה קטן ואפלולי באמצע גינה גדולה.

אמרו לי (ואני בכלל התכוונתי לקבל הוראות רק ממך) שמרגע זה אני חייבת להתייחס לחבורת הנשים הקולניות שמקיפה אותי. נמאס להן מההתעלמות שלי.

ואני רק רציתי לחשוב עליך.

רק חסר היה שם החבל העבה שיקשור אותי לכסא כדי שלא אקום ואמצא לי פינה קטנה ושקטה, להניח את עצמותיי הרכות ולחשוב עליך.

הזמינו לי אוכל וקפה ואני חשבתי על הקפה ששתינו יחד.

הניחו בידי סיגריה, מאלה הממולאות ידנית ב"כל טוב" וזה רק גרם לי לפנטז עליך.

נכון, אני עדיין לא הצבתי גבולות. אני יודעת שהמילים שלי יכולות להקים ולהפיל הכל, אז אני לוקחת את הזמן בעצלתיים 

וחושבת עליך.

 עכשיו כבר כלום לא ברור

ואני זקוקה להסברים, לפירושים ואם אפשר - כולל הדגמות בבקשה.

תסביר לי, בבקשה, במלוא הענווה שאני יכולה לגייס ועם הרבה כבוד, איך המשפט הזה יכול להיות א-מיני?

כל מה שעלה לי בראש כשראיתי את המשפט הזה היה תמונה שלי, על הברכיים (או על כסא או מזרון נוח של מיטה, אם רק תרשה לי) מנסה בכל כוחי הדל להכניס אותך לפה שלי (שהוא לא ממש רחב) לעטוף אותך בשפתיים שלי, ללקק את כולך בלשון מיומנת ואולי גם לעקוץ אותך קצת עם השיניים...

כל זה בתאווה גוברת והולכת, ברטיבות שמשתפעת בין הירכיים שלי וברצון עז לגרום לך הנאה מרובה.

אז איך המשפט הזה מתכתב עם ההגיון בכלל?

ושוב, במלוא הכבוד, כנראה שאינני חכמה במיוחד, כי לא הצלחתי להבין את ההסברים שלך (וזה לא אתה, זו אני הטיפשה) כי כל מה שהיה חסר לי בתמונה הזו היא היד שלך על הדגדגן שלי...

ורק כדי שאהיה מובנת לחלוטין - אני מאוד מעוניינת להיות הזונה שלך.

תתקרב.

תיצמד אלי.

תן לי להרגיש את פעימות הלב שלך בחזה שלי

לבדוק האם הן תואמות לשלי.

האם נוכל לרקוד לצלילי אותו מינעד?

האם תהיה מספיק חזק להתמודד עם חולשותיי?

Wanna hear your beating heart tonight

Before the bleeding sun comes alive

Let me show you

How much I'm good for you

So good, so good

Make you never wanna leave

אני רוצה שתכניע אותי.

אני רוצה שתגרום לי לרצות להיות תחתיך. תרתי משמע.

אני רוצה שמה שאני חשה יוחלף בהערצה ובכבוד.

אני רוצה שתקשיב למה שאני אומרת אבל תתעלם מהכל.

אני רוצה שתעשה בי כל מה שתרצה, ושכל מה שתרצה יהיה בדיוק מה שארצה.

אני רוצה שתקרא אותי. שתדפדף בי כמו בדפי ספר ותלמד אותי בעל פה, וגם כשאני משנה את סוף הסיפור תהיה מוכן להפתעה.

אני רוצה אותך בתוכי, אני רוצה אותך סביבי, אני רוצה שתעטוף אותי בכח, ואני רוצה שתגרום לכח הזה לענג אותי.

אז מה אתה אומר?

מסוגל?

בסך הכל חיפש מישהי שתשמח לבלות איתו כמה שעות גנובות של אחר צהרים בחדר חשוך למחצה של בית מלון יוקרתי.

פגישתם הראשונה נקבעה בבית קפה בדרום העיר. כשהגיעה למקום וצפתה בגבר המזדקן שפתח את דלת הזכוכית הגדולה, החליטה שלא ושלחה אליו הודעה שתקלה באוטו מנעה ממנה להגיע.

הוא התעקש ונקבעה פגישה שניה שבה נכרתו התנאים ונחתם החוזה.

בית המלון אכן היה מפואר והמיטה רכה וכששקעה תחת כובד משקלו עצמה את עינייה כדי לא לראות את עצמה.

מאז זרמו המון מים בנהר. זרם שהעצים את אהבתו אליה וגרם לו לאבד את הראש, את הממון שצבר ואת חייו לזו שהמשיכה לעצום עיניים בכל פעם.

חייו הפכו לגיהינום נעים. בבית, עם האישה, הילדים והנכדים חשב עליה והתגעגע. מזה כמה שנים שהוא ישן ליד אשתו ואינו מסוגל לגעת בה.

הציפייה המתוקה לפגישה הבאה מחזיקה אותו בחיים.

בלעדייה ימות.

ואני יושבת מולה. מקשיבה לכל מילה שיוצאת לה מהפה.

עצב גדול.

נישואים מפוספסים.

ילדות עשוקה והתעללות של אמא שאמורה לאהוב את הבן שלה. אבל לא.

ילדות של מכות. של עונשים.

התעללות שהביאה אותו לשנאה עמוקה של כל המין הנשי. 

ועכשיו הוא מוציא הכל עליה.

במילים.

מילים פוגעות. מעליבות. עצובות.

הוא שולט בכל. ולא שליטה טובה, עם מודעות עצמית ואהבה.

שליטה כזו שנובעת מהפחד לאבד שליטה. מהפחד שהילדות שלו תחזור ותשלוט בו.

פחד מאמא מתעלמת ומתעללת.

והוא מתעלל בה.

ואין לי דרך לעצור את זה.

אין לי דרך לנער אותו ולהראות לו מה הוא מעולל לה.

להראות לו שהוא עושה לה מה שאמא שלו עשתה לו.

עצוב לי בלב עכשיו.

מסעדה שכונתית בלב תל אביב. אני בחרתי. תמיד מניחים לי לבחור. מפות לבנות, נרות על השולחן, יין לבן קריר בכוסות גבוהות.

הוא יושב מולי. החוקי יושב לידי. אשתו הלא רלבנטית נמצאת גם שם, אבל מי בכלל רואה אותה...

החוקי מנווט את השיחה. הוא מנסה למשוך את תשומת ליבה כדי שלא תרגיש שהמבט של בעלה בעצם תקוע במחשוף השמלה השחורה הקטנה שלי, מפנטז שהזין שלו מונח שם, החוקי אוהב שגברים מפנטזים עלי. בעצם הוא גם מסדר להם הזדמנויות להגשים את הפנטזיות שלהם.

הוא כבר היה שם, בין השדיים שלי, מתנשף בכבדות כשהלשון שלו לא משאירות מילימטר אחד שלא מלוקק על ידי הלשון שלו. הוא קיבל רשות מהחוקי לעשות כל מה שירצה בתנאי אחד: שישמע את הגניחות שלי, את הצעקה השקטה כשאני גומרת, פעם אחר פעם, שילטף אותי לאחר מעשה כשריח גבר אחר עוטף אותי.

ועכשיו הוא יושב מולי. הידיעה שבכל רגע יוכל לקבל רשות מהחוקי לשגל אותי בכל דרך שירצה משגעת אותי. הוא רק צריך לבקש. הוא מעביר בראשו כל מיני סצנות בהן אשתו נעלמת מהמקום והוא יוכל להניח את הידיים שלו עלי, ללטף ולמעוך, לנשק וללקק. הידיעה הזו גומרת אותו, היא מדברת איתו והוא לא שומע אותה בכלל.

החוקי נהנה.

יום אהבה שמח!

אני משתעממת בקלות.

לא יכולה לסבול שהיום יהיה דומה למחר, או שמחר ידמה למחרתיים.

אני זקוקה לגיוון.

ולכן

אני שומרת עליכם, על כולכם.

אתם, אלה שסובבים אותי, מעניקים לי מזמנכם ומאהבתכם,

למדתם כבר לא לדרוש יותר מדי, אלא לקבל בחיוך את המעט שאני יכולה להעניק לכם

ולא משנה אם אתם נמצאים בקצה הזה של השוט או בקצה השני...

כל אחד במקומו, כל אחד עם הכינוי שלו, זה שאני הגיתי.

יש כינויים מחמיאים יותר ויש מחמיאים פחות

אני מתביישת קצת להגיד שיש כינויים שאם בעל הכינוי היה יודע עליו, מזמן כבר הייתי חוטפת...

אחד לא יודע על משנהו

וטוב לי ככה.

אתם שומרים על השיגרה שלי שתהיה קצת יותר נעימה והרבה פחות משעממת.

לילה טוב!