כניעה אמיתית מתחילה בפנים

"מה לא בסדר, מותק?  נהיה לך קשה לחשוב?"

הגבר הכי יפה במסיבה דיבר אליך, בעודך ממצמץ אליו בבלבול. אתה מרגיש קצת... המום.

"אני מרגיש די... מסוחרר?" אתה אומר, למרות שהפה שלך הרגיש כאילו הוא מלא בדבש דביק.

הוא מהנהן ומציע לך זרוע תומכת, שעליה אתה נשען בהקלה.

"שש... רק קח עוד נשימה עמוקה בשבילי." הוא לוחש.

אתה לוקח נשימה עמוקה, ושוב שם לב לזה. הריח החזק והמכריע של הבושם שלו. זה דופק לך את הראש, מוציא אותך מדעתך. "זהו זה. פשוט תמשיך לנשום עמוק. זה יעזור."

אתה אוחז בזרועו, נאבק להישאר עומד, והבעת פניו משתנתה לדאגה. "מה לא בסדר? אתה עדיין מרגיש סחרחורת?" הוא שואל.

הוא משיט לך את ידו השנייה, ואתה ממש נופל לתוכו, כשהוא מושך אותך אליו לחיבוק, תומך בגופך המתמוטט ונופל.

"זה בסדר. בוא הנה. תישען עליי. אני אתמוך בך." הוא אומר, ולוקח איתך צעד. כמעט ומעדת, אבל הוא מחזיק אותך זקוף. "אוי, אתה באמת גמור, נכון?" הוא מסתובב ומוריד אותך בעדינות על משהו רך.

"פשוט שב איתי כאן על הספה הזו." הוא ממלמל. אתה פשוט לא במצב לזוז. "זה לא יותר טוב?" זה בהחלט מרגיש לך יותר טוב ככה. "לא צריך לעמוד. פשוט שב איתי פה ותירגע, ותנשום עמוק בשבילי." אתה לוקח עוד נשימה עמוקה. הבושם שלו... הריח... נעים. אתה רוצה יותר.

"תקשיב למילים שלי, צעצוע." הוא אמר, והמוח שלך נצמד למילה הזו, אבל הוא פשוט ממשיך לדבר מבלי לעצור. "זה נכון. צַעֲצוּעַ." זה נשמע נכון, כשזה בא מהשפתיים שלו. "זה מה שאתה, נכון?" לא יכולת לדעת אם זה נכון. זה נשמע... טוב. אבל זה היה מוזר.

"אתה לא מסוגל לחשוב. לא מסוגל אלא לציית. יושב כאן, חסר ישע, ופשוט שוקע בשליטתי. כי זה מרגיש כל כך טוב לציית. להיכנע. להיות שלי." הוא כורך אותך בזרועותיו ומושך אותך קרוב יותר אליו על הספה. הגוף שלך מרגיש כל כך חלש, המוח שלך כל כך מעורפל. אתה פשוט לא יכול להתנגד לקול שלו, למילים שלו.

"פשוט הנח את ראשך על הכתפיים שלי, ותרגיש נוח, צעצוע. תן לעפעפיים הכבדים האלה להיסגר עבורי."

ללא מחשבה, אתה מציית, לא מסוגל עוד לפקוח עיניים. "אני אדבר קצת עם המוח שלך מבלי שתקשיב למילים שלי, ואז נוכל לעלות למעלה ואתה תשכח שכל זה קרה. זה לא נשמע נחמד"?

אתה מהנהן בראשך, כמעט מתוך אינסטינקט לא מודע.

"כן... צעצוע טוב. כל יום אתה קרוב יותר. בקרוב תהיה שלי".

הוא מחייך אלייך, ואתה מרגיש את עוצמת החיוך אפילו בעיניים עצומות. 

"ועכשיו,  צעצוע, תישן. תישן ותקשיב טוב"...

ניסית להגיד את זה. באמת ניסית לעצור את זה, להגיד משהו. אבל השפתיים שלך נשארו חתומות, דעתך קפואה. זה לא קרה. זה לא יכול להיות. הוא לא יכול באמת להיות על הברכיים, מולך... הפה שלו על שלך... גלי עונג ובלבול מחקו את שאר המחשבה מהראש שלך.

אתה חולם עליו מאז שהכרתם. הדרך שבה הוא זז. הקול שלו. העיניים האלה. הגוף הזה. הכריזמה שגרמה לכל מי שרואה אותו פשוט... לבהות.

אבל הוא אף פעם לא גילה בך עניין בדרך הזו.

ניסית להתקרב. להיות חבר שלו. לגרום לו להכיר אותך. לשים לב. הוא עשה זאת, בסופו של דבר. ואתה כבר 5 שנים ארוכות חבר טוב שלו. רק חבר. חמש שנים של סגידה בשקט ללא מילים. של מבטים גנובים ומבטים מהצד. חמש שנים שאתה שם, מוכן לעשות הכל בשבילו, פשוט הכל בשבילו, בתקווה הנואשת והמתמעטת לטפיחה על הראש. לקצת תשומת לב. ללהיות יותר מ"חבר".

זה מעולם לא קרה. ועמוק בפנים, התחלת להבין שזה לעולם לא יקרה.

הו אלוהים!

גל נוסף של עונג צורב עצר את נשימתך ומחשבותיך. על מה חשבת?? אתה מנסה  להתמקד, להתעלם מהקול שלו... לרגליך... מוצץ... העיניים שלך מתגלגלות לאחור, עד שהאישונים פשוט נבלעים.

והוא... לרגלייך, נראה פשוט אבוד. אבוד בשירות, בהנאה שלך ושלו. מחויב לחלוטין ל... על מה חשבת, שוב? אדוות השרירים שלו נצצו כל כך יפה באור העמום של החדר. החזה שלו קופץ בצורה כמעט היפנוטית... העיניים שלך, מטיילות על כל הגוף המושלם שלו. גוף שאתה חולם עליו בכל לילה, ושנמצא כעת עירום לחלוטין לרגלייך, גלוי לחלוטין לפולחן. בסגידה מלאה - אלייך!!

הו... שוב גמרת! כמעט לא שמת לב. התענוג נמשך כעת במשך מה שנראה כמו שעות? ימים? לֹא! זה לא יכול להיות ימים! רק לפני זמן מה יצאת ל...

אתה מרגיש את הגניחה לפני שאתה שומע אותה - קול עמוק ורועם של חיה לכודה, במצוקה עמוקה. במעומעם, אתה סוף סוף מבין שזה בא מהשפתיים שלך. הוא שוב האיט את הקצב, ודחף אותך כמעט עד לאורגזמה. עד לקצה, שידעת שהוא לא ייתן לך לעבור.

לפחות לא עד שהרגליים שלך ייחלשו, המוח שלך יאבד את האחיזה האחרונה. את הרצון להתנגד.

הוא מביא אותך תמיד עד הקצה, כבר שעות... עד שתישבר סוף סוף, ותיתן לאיש הזר את מה שהוא רוצה.

אה.

כמעט שכחת ממנו.

האיש המוזר בפינה, שיושב וצופה בשניכם.

האיש שהשתלט על החבר שלך. זה שמנסה עכשיו להשתלט גם עליך...

תענוג...

כל כך הרבה הנאה זורמת לך בגוף, שגם המחשבה הזו פשוט נעלמת, נשטפת הלאה.

אתה שוב מסתכל למטה, על הפנטזיה שלך שמתגשמת. עליו. על אהוב החלומות שלך. הגוף המושלם שלו, השפתיים, החיוך. אתה מסתכל למטה, והדמעות שלך מתחילות לזלוג. דמעות של שמחה. של אושר. של הקלה.

סוף סוף הוא הבחין בך! וסוף סוף תוכל לקבל אותו... רק לעצמך, כמו שתמיד חלמת. וכל מה שנדרשת לתת בתמורה זה המוח שלך, החופש שלך, הנשמה שלך.

שום דבר שלא היית מוכן באמת לתת לו במשך כל השנים הארוכות שבהן אתה אוהב אותו בסתר.

ובדיוק כשהקצה הבא של השכחה וההנאה מתרסק על חורבות המוח שלך, אתה מוצא בדיוק מספיק כוח רצון לפעולה האחרונה שלך בתור ישות חופשית.

אתה מביט הצידה, אל הזר המחייך, דמעות זולגות בחופשיות מעיניך, ולבסוף אתה שובר את הדממה המתוחה, הטעונה בסקס, כשהמילים עוזבות את שפתייך, והאור האחרון של רצון חופשי בעיניך דועך לתמיד.

החיוך של הזר מתרחב, כשהוא שומע את מילות הכניעה האחרונות והנואשות שלך:

"תודה! תודה לך על זה, אדון!"

אילן עושה עיקוף קטן בדרך הביתה.

רק כשהוא מסיים לדפוק על הדלת הזרה, וידו צונחת לצדו, הוא מרגיש גל של חוסר התמצאות שוטף אותו - הוא לא מזהה את הדלת הזו, והוא לא מבין אף אחת מסדרת ההחלטות חסרות המניע שהובילה אותו לכאן. לעלות על כביש שש בדרכו הביתה מהעבודה, להחנות את המכונית שלו באזור המבקרים במתחם דירות שהוא לא מכיר, לעלות שלוש קומות מדרגות ולרדת במסדרון ארוך... זה מרגיש כאילו הוא עשה את כל הדברים האלה על טייס אוטומטי. דעתו המודעת הוסחה ללא הרף מלחשוב על משהו מזה, ורק עכשיו אין לו מה לעשות מלבד לחכות שמישהו יענה לדלת, יש לו הזדמנות לנסות באמת להבין את הכל. והוא לא יכול.

הוא עומד לפנות לעזוב כשהדלת נפתחת, ואילן מנמק לעצמו שהוא כנראה צריך לפחות להסביר לגבר המבוגר והחתיך עם הזקן האפור שענה לדפיקתו בדיוק מה קרה ומדוע.

"אני, אה, אני לא יודע למה אני כאן," הוא ממלמל בביישנות, נכנס למבואה הקטנה כשהזר זז הצידה כדי לאפשר לו לעבור, ונכנס כל הדרך לסלון, לעמוד בתשומת לב ליד הספה.

שוב, עולה בדעתו של אילן מה הוא עשה זה עתה רק לאחר מעשה. הגוף שלו ממשיך לפעול, והוא ממשיך לזהות את הבחירות שהוא עושה רק הרבה לאחר מעשה. הוא שומע את קול הדלת נסגרת וננעלת, ולמרות שאילן בטוח שהוא תמיד יכול לסובב את המפתח מבפנים, עדיין יש בזה משהו מרושע.

"אתה אף פעם לא יודע," אומר האיש כשהוא נכנס לחדר, ולוקח לאילן כמה שניות להבין שהוא עונה למלמול הצורמני שלו מלפני כמה רגעים. לוקח לו הרבה יותר זמן לעבד את התוכן של המשפט הזה, להבין שהאדם שהוא חושב עליו כזר מוחלט מכיר אותו, מזהה אותו ורואה בבלבול שלו במעשיו ובמקום הימצאו כמשהו רגיל. המחשבה אפילו לא הסתיימה להתפרק בראשו כשהאיש מוסיף, "אידיוט שלי", וברכיו של אילן מתכופפות תחתיו בקריסה איטית, שמובילה את מוחו לצנוח יחד איתה לבלבול ריק.

פיו של אילן נפער, לשונו מתרוצצת, ועיניו מצטלבות במבט חסר תבונה של אידיוטיות צייתנית. נראה שהאדון בקושי שם לב לאילן המתמוטט. הוא מוריד כמה דברים מהשולחן ליד הספה באדישות, ואז חוזר אל אילן. נותר לאילן מספיק שכל עדיין כדי להבין שהוא קרא לאדם המבוגר '"אדון" בתוך ראשו, בתחושה של היכרות אמיתית, לפני שגם המחשבה הזו מתאדה והופכת לאושר חם ונימוח. "זה אידיוט טוב" ממלמל האדון, פותח שקית גראס ומנער שלוש חתיכות כדי להניח אותן על לשונו המושטת של אילן. "לעס ותבלע עכשיו".

למרות שאילן יודע שאין לו עמידות למינון כזה, למרות שהוא בטוח שזה יגרום לו להיות כל כך מסטול וישנוני שהוא לא יוכל לחשוב בכלל במשך שעות, הגוף שלו לא מקשיב לדאגותיו ופועל בצייתנות לפי ההוראות. האדון מניח זוג אוזניות אלחוטיות על אוזניו בזמן שהוא מבצע את הפקודה, והתחושה המוכרת של לחץ על צד ראשו מעוררת זיכרון חושי עמום, שלא מוביל לשום מחשבה נוספת.

הקלטה מתחילה להתנגן באזניות, מלאה בקולות רכים, שמרגיעים את אילן כל כך עמוק לתוך סוג של שינה בעיניים פקוחות, שהוא אפילו לא שם לב לכך שהשפתיים שלו נפרדות, והאדון פותח את רוכסן מכנסיו ומוציא זין נפלא, בגודל מושלם. לשונו של אילן מתפתלת מעצמה כדי לקבל את הזין המהפנט, וברגע שראשו מתחיל להתנדנד קדימה ואחורה הוא מרגיש את הבועה הקטנה האחרונה של מחשבה מתאדה מראשו. הוא בשוונג עכשיו, שואב זין חסר דעת עבור אדונו, והוא יודע שהוא מתקדם די יפה באימון ובשיעבוד היפנוטי שלו. לא ייקח יותר מדי זמן עד שההתנגדות שלו תעלם לגמרי... 

והעבד החבוי בתוך אילן מחכה בשקיקה לאותו יום מושלם, שבו אילן ייעלם לחלוטין. 

כניעה הופכת את דילון ליפה.

יש חלל שלווה מאחורי עיניו של דילון כשהוא בוהה בהארי, עצלות חסרת מחשבה שאומרת להארי שהוא ויתר על הניסיון לדמיין את עצמו יותר מאשר שקע עבור הזין העוצמתי שלו, ולמרות שהוא מרגיש אשם על כך, הוא חייב להודות שדילון מעולם לא נראה יפה יותר ממה שהוא נראה עכשיו, עם הזקפה שלו, שנדחפת פנימה והחוצה מהפה שלו, והבעתו ננעלה על בהייה סתמית.

זה לא שהוא לא יודע מה קורה לו; דילון מודע למעמדו החדש בתור הזונה הצייתנית של הארי, אבל חודשים של התניה היפנוטית נפטרו כל זכר אחר של זהות בראשו הריק, והוא פשוט נפתח לרווחה בכל פעם שהארי רוצה להרטיב את הזין שלו.

זה פשוט מהמם. הוא נדחף בכוח את כל הדרך לתוך גרונו של דילון, משתמש בראש המיטה כדי לייצב את עצמו כשהוא משתרע עליו ומזיין את הפה שלו עמוק יותר בכל דחיפה, בזמן שדילון מרים את מבטו אל הארי במבט כבד העפעפיים של אדם אבוד כל כך באחיזתו של טראנס היפנוטי, שדילון אפילו לא חושב על עצמו יותר כאדם. הוא רק מקום חם ורטוב שהארי יכול לשקוע בו, וההנאה שהוא מקבל על שירות מטרתו גוברת על כל גירוי פיזי שיכול להציע מין רגיל.

הארי יודע שדילון מאושר פשוט לשכב שם למשך כל הזמן שיידרש עד שהגירוי יתגבר על הארי, והוא ישחרר את המטען שלו לתוך הפה הפנוי הזה. ההבנה שהוא סוף סוף הצליח להפוך את שכנו האתלטי הצעיר ללא יותר מאשר שקע הזין הצייתן שלו, גורמת להארי לטלטל את ירכיו קצת יותר מהר, למרות רצונו לגרום לזיון הנפלא הזה להימשך.

כמובן שהוא תמיד יוכל לעשות את זה שוב. דילון עבר שטיפת מוח כל כך יסודית, שהארי יכול כעת להשעות את הכוונה והאינטליגנציה שלו בכל פעם שהארי מצמיד את אצבעותיו למצחו של דילון ואומר, "תיפתח בשבילי," והוא יכול פשוט לעצור ליד הדירה שלו במסדרון מתי שמתחשק לו, ולזיין את הספורטאי יפה שלו.

פניו של השכן כמו גם פיו שייכים לו עכשיו,  ולנצח. אבל יש משהו כל כך יפה, כל כך חושני וסקסי בצייתנות חסרת ההבעה הכתובה על לחייו הצעירות והחלולות של דילון, כשהן יוצרות איטום מושלם סביב הזין שלו, שהארי רוצה שהחוויה תימשך. הוא רוצה שכל מציצה תרגיש כמו הראשונה שהוא קיבל אי פעם, כי אף אחד מעולם לא היה כל כך מסור למציצת הזין שלו לפני כן.

זה מיוחד.

הוא רוצה לכבד את זה, עד כמה שזה נשמע צבוע.

אבל הוא גם רוצה לדחוס עוד יותר את הזין שלו לתוך גרונו הצעיר של דילון, עד שהביצים שלו יתרוקנו, ואז להעיר אותו ולראות את הבלבול המקסים מאחורי עיניו כשהוא מנסה ולא מצליח לזכור למה הפה שלו מלא בזין ובשפיך של הארי.

זה קונפליקט שמותיר את הארי רועד, נשימתו צרודה ומפרקי אצבעות לבנים  מהמאמץ לעצור אורגזמה טיטאנית שהוא כבר יכול להרגיש מחילה להתגלגל בשק האשכים המתהדק שלו. הארי מרגיש כל פעם מחדש כמו נער חרמן כשהוא מסתכל על דילון, ולא רואה דבר מלבד ריקנות צייתנית שבוהה בו בחזרה. דילון לעולם לא יידע את זה, אבל הוא הגבר הכי יפה בעולם בכל פעם שהוא מסתכל על הארי ככה.

וזה מה שסוף סוף דוחף את הארי מעבר לקצה, והמותניים שלו מתכווצות קדימה כשהוא נדחף בכוח לתוך פניו של דילון ומשתחרר בשטף של לבן את תאוותו לתוך היצור חסר המוח שהוא יצר, אשר בולע הכל ללא מאמץ. אין לו יותר רפלקס חנק, הארי דאג למחוק את זה ישר מהמוח השבור שנותר ביצור, וילון המשועבד מרוצה לחלוטין לחכות לאוויר כמה שיידרש, עד שהארי ישחרר כל טיפת שפיף אחרונה על הלשון שלו יפנה את גרונו.

הארי תוחב את הזין שלו בחזרה לתוך המכנסיים שלו ומתלבש, מחייך בחיבה אל דילון לפני שהוא מעיר אותו בחזרה למציאות. והאופן שבו האור חוזר לעיניו הוא כל כך מדהים, שהזין של הארי מתעוות מיד בציפייה לעוד סיבוב.

כן, שטיפת המוח של הילד השכן בהחלט השתלמה.