הוא היה כל כך יפה, הם אמרו לו, והתקרבו כדי לעמוד לצידו באופן אינטימי וקרוב מדי. אבל איכשהו, בכל זאת לא קרוב בצורה לא נוחות, כשהם דיברו אליו מכל כיוון בו זמנית. אתה כזה ילד יפה, הם אמרו לו. ולמרות שפרנק תיקן אותם בדרך כלל ל'גבר', הוא גילה שאף פעם לא היה לו ממש רגע לפרוץ לתוך הדפוס החלק, הכמעט כוריאוגרפי, שנבע משלושת הגברים הסובבים אותו. הם דיברו במהירות אך ברכות, עוטפים את פרנק בדבריהם במהירות ובעדינות כל כך, עד שכשהם החלו להושיט יד ולחזק את דבריהם בליטופים עדינים ורכושניים על זרועו וכתפיו, הוא אפילו לא חשב על זה כעל משהו חריג, שצריך להתנגד לו. תשומת הלב שלהם הרגישה טבעית, חמה, אוהבת, ואפילו מחמיאה למען האמת, ועיניו נצצו כשהוא זרם ופשוט נתן לשיחה לקרות.
זה היה כל כך נחמד להיות ריק, רדום ויפה, הם מלמלו, קולותיהם באים מלפנים ומאחור ומהצדדים, משאירים את פרנק יותר ויותר מסוחרר ממאמציו לעקוב אחר מי אומר מה. זה היה כל כך נעים להירגע ולהשתחרר וליהנות מלהיות במרכז תשומת הלב, עד שפרנק מצא את עצמו מהנהן בסוג של קבלה חסרת מחשבה וחביבה, כשהמגעים החושניים נעו מהזרוע והכתף לירך ולגב ולבטן. פרנק הבחין במטושטש כשמגעיהם מצאו את עורו החשוף, התגלשו קלות לאורך הג'ינס שלו, והמשיכו קצת יותר למטה. החולצה שלו נמשכה קצת יותר למעלה, עד שחלק קטן של בשרו החיוור והחורפי נחשף עבורם לליטוף, אבל עד אז היה לפרנק די קשה לזכור בדיוק למה הוא אולי ירצה להתנגד למשהו שהרגיש כל כך נחמד. אז הוא הניח לכל לזרום מבלי באמת להבין שזה קורה לו.
זה היה סוג של תענוג מוזר, שחרור המתח בכל הגוף שרק פרנק ידע שהוא מחזיק בכל מקום בגופו, וכבר חודשים ארוכים שהלחץ מכרסם אותו מבפנים. לחץ מהעבודה, מהמשפחה, מהחברים... הכל התחיל פשוט... להשתחרר.. הוא בילה את כל זמנו, כל היום במשך חודשים ושנים, ולמעשה לאורך כל קיומו הבוגר, רק בהמתנה לרגע שבו הגברים שבילו סביבו יחליטו לצחוק עליו או לפגוע בו... אבל השלושה האלה היו כל כך מתוקים, כל כך אדיבים וחביבים, עד שברגע שבועת ההתנגדות צצה בתוך מוחו של פרנק, הוא פשוט הניח לעצמו לצנוח לתוך הליטופים שלהם ולקולות המרגיעים שלהם. הוא פתאום הרגיש סוג של חופש שכמעט מעולם לא דמיין כאפשרי, ובטח שלא לדבר על משהו שפרנק חווה. הוא היה ילד טוב, והוא היה בטוח איתם. זה הרגיש כל כך נפלא, שהוא לא השמיע אפילו יבבה של מחאה כשהג'ינס שלו נפל לפתע סביב קרסוליו, והמגעים העדינים שלהם הפכו למיניות גלויות.
תוך רגעים ספורים פרנק שם לב שהעור שלו זורח בחום והנאה, כששלושה זוגות ידיים ליטפו את החזה והבטן שלו, נדדו בין ירכיו כדי לשחק עם הזין הזקור בצורה מאובנת, אך גם רטוב, חלקלק ומטפטף שלו, והקניטו את כל גופו ביחד, ביניהם. הקולות המשיכו, ואמרו לו שהוא ילד כל כך טוב בשבילם, וזה היה כל כך קל להמשיך להיסחף למטה, למטה, למטה, ופרנק שמע את עצמו נאנח גניחות עדינות של הסכמה, פשוט כי להנהן הרגיש עכשיו יותר מדי כמו מאמץ. הוא הלך אחריהם, שקע לגמרי באחיזתם, נכנע לחלוטין לתחושת הפגיעות הבטוחה שהם טיפחו בתוכו, והאורגזמה הראשונה שלו היכתה בו עוד לפני שהוא בכלל הבין שגופו פשוט בוער מרוב גירוי. גניחה, התנשפות, צמרמורת, ופתאום הוא רעד בזרועותיהם, עפעפיו סגורים כה חזק, ויבבה של אושר על שפתיו.
זו הייתה רק תחילת הערב... אבל זה היה הסוף של פרנק, והדבר האחרון שהוא זכר לפני שהכל פשוט הפך לערפל חם ומשתולל בראשו.