אור הזרקורים נדלק רק שניות לאחר שקלוד חזר להכרתו, והאור הבוהק גרם לעפעפיו הכבדים למצמץ לפתע אל מול האור הלבן העז ששטף את עורו החיוור ממילא, וחשף את גופו העירום לכל מי שעשוי היה להביט מהצללים. הוא לא יכל לדעת אם יש מישהו שם בחוץ - הניגוד בין החלק הקטן של הרצפה המוארת שהכילה את הכיסא שאליו נכבל קלוד לבין החושך העמוק מסביב היה כל כך מושלם ויסודי, שבאותה המידה יכל היה קלוד לצוף בחלל החיצון. כל מה שהוא יכל לעשות זה להתפתל ולהתפתל בניסיון עקר להשתחרר, וגם זה לבסוף הפך למעייף לאחר רגע או שניים.
בדיוק ברגע זה החל הצעצוע בין רגליו לזמזם. קלוד פלט יללה של הפתעה, המאבקים שלו קיבלו מימד אחר לגמרי, והוא החל לנסות לחמוק מהפלאג הרוטט והמעסה שהוא גילה לפתע ממוקם במעמקי ישבנו. אבל נראה שהמצב הקשה שלו תוכנן כך שממש לא היה לו שום מקום לתמרון, ושום דרך למשוך החוצה את הצעצוע הרוטט העמוק. עד מהרה הוא החל להתפתל ולגנוח בכבדות, כשהתפרץ באורגזמה שנסחטה ממנו בכפייה ממש, באמצעות גירוי פיזי בלבד. קלוד לא ידע היכן הוא נמצא, והוא לא זכר איך הוא הגיע לכאן, אבל הוא ידע שמישהו גורם לו לגמור, והתענוג שבידיעה הזו היה כל כך חזק ועוצמתי עד שזה הכריע לחלוטין את המבוכה שלו וגרם לו לרגע לשכוח ממצוקתו. בתוך מה שהרגיש כמו שניות בודדות בלבד, תוך סערת רגשות אנרגטית, אורגזמה שנייה הצטרפה לראשונה.
במרחק של אולי חמישה עשר מטרים משם, נדלק זרקור שני, וחשף גבר אחר קשור לכיסא אחר; הוא נראה דומה לקלוד, עם שיער ג'ינג'י ארוך וגוון עור חלבי, וגם הוא החל להתפתל, כאשר רטט זמזם עמוק בישבנו בעוצמה חסרת רחמים. שניהם לכדו זה את מבטו של זה, אבל איכשהו הדיבור הרגיש פשוט בלתי אפשרי - זה היה כאילו הכל בראשו של קלוד נבלע באקסטזה, ולא הותיר מקום לשום דבר מלבד גניחות חסרות בושה ויבבות רכות וחונקות, והמראה של מישהו אחר באותו מצב לא עורר בקלוד שום אהדה אלא רק תאווה מציצנית. זו לא הרגישה כמו תגובה טבעית, וחלק מקלוד תהה למה בדיוק הוא מתמודד עם מצבו המסוכן בגירוי בלתי מאופק? אבל בכל פעם שהוא התחיל לתהות בנושא, שיא נוסף תקף, מפורר את דאגותיו לאבק לפני שהן הספיקו להיווצר במלואן.
זרקור שלישי חשף עוד יופי עירום, אחר כך רביעי, ואז חמישי, וקלוד דמיין לעצמו שיש וודאי איזו מצלמה רגישה בתוך החשכה, המכוונת על כל אחד מהם, כדי לחשוף אותם לאור הזרקורים ברגע שבו הם חוזרים להכרה. האם הם היו שם כדי להופיע בפני איזה קהל בלתי נראה, המאבקים המייבבים שלהם מענגים קבוצה שלמה של דמויות צללים, ששאבו הנאה מצפיה בגברים חסרי ישע, כבולים, מגורים ומעונים באקסטזה לא נגמרת? או האם הם היו שם, מוצגים על הבמה המוארת, כדי להראות אחד לשני איך נראית כניעה מושלמת, חוסר האונים האינדיבידואלי שלהם משכנע אותם באופן קבוצתי להיכנע ולקבל לכל גורל שציפה להם? קלוד לא ידע, אך הפעימה הרוטטת בתוכו הקשתה מאד על המשך המחשבה ההגיונית. הוא רק רצה להמשיך לגמור, והוא רצה לראות את שאר העבדים גומרים בדיוק באותה צורה.
עכשיו, כמו אבן שנפלה לבאר העמוקה של מוחו, היה זה הרגע שבו קלוד הרגיש פתאום את כובד המונח בראשו, 'עבדים'. האורגזמה שלו הפכה לנצחית לחלוטין, עונג רצוף ובלתי נפסק, כשקלוד הבין רק אז עד כמה חלק ממוחו כבר שייך לאדון מסתורי כלשהוא, אשר מילא אותו מתישהוא במחשבות ומושגים שאינם מוכרים לו מחייו הרגילים. אבל זה רק הפך את זה להרבה יותר מתוק, להיכנע למשעבד המסתורי שלהם, ועיניו של קלוד נצצו באושר מושלם, כשהוא לחץ את ישבנו חזק יותר אל הכיסא והפלאג הרוטט שבתוכו, ונכנע במלואו לאקסטזה של צייתנות למי שהפך אותו לעבד מיני צייתן וחסר שובע.