"הגיע הזמן לצלול עמוק יותר, מתוק." עידו כבר היה כה רגוע, וכמעט התעלף מרוב הנאה, אבל זה רק הפך את כל העסק ליותר יעיל, כשתום אחז בשערו השחור הארוך ומשך את ראשו מעלה מהמזרן כדי להביט אל המסך שמולו. עיניו החומות העמוקות ננעלו על הספירלה באופן אוטומטי, מקשרות באופן מיידי את מערבולת האורות והצבעים לבין ההנאה החמה והרטובה של הזין של תום שמטייל באיטיות פנימה והחוצה מהחור המתכווץ שלו. הוא כבר לא ניסה עוד להתנגד להיפנוזה העמוקה שבה היה. עידו הגיע לנקודה של פתיחות צייתנית מוחלטת, שבה הוא אפילו לא ידע עוד מה היא התנגדות. הוא רק בהה, רפה לסת ומזיל ריר, ונתן לעצמו להיות בבעלותה של הספירלה. תום, כמובן, ניצל באופן מיטבי את מצבו הנוכחי של הגבר הצעיר ממנו בעשרים שנה בערך. "המקום הטבעי של הזין שלי הוא בתוכך," הוא לחש, שומר על אותו קצב יציב בזמן שהוא נח על גבי גופו המהופנט של עידו, והתנדנד בעדינות קדימה ואחורה. "זה גורם לך להרגיש נשלט וצייתני, ואתה כל כך אוהב את זה. הכוס שלך צריך אותי, ובכל פעם שאנחנו לא מזדיינים אתה הולך לחלום בהקיץ על דרכים לשכנע אותי לדחוף את הזין שלי לתוך הכוס הרטוב שלך, כדי לתת לך את התחושה הזו שאתה משתוקק לה כל כך." הוא לא טרח להמתין לאישור. עידו היה כה עמוק ופתוח להצעות, שכל דבריו של תום פשוט שקעו במוחו כמו זרעים שנדחסו לתוך אדמה פורייה. הוא פשוט הודיע לעידו על מחשבותיו ואמונותיו החדשות, ועידו קיבל אותן מיידית כאמת בלתי ניתנת לערעור, שתמיד הייתה כזו.
"ואם אתה לא יכול לקבל את הזין שלי בכוס שלך, אתה תרצה אותו בפה שלך במקום." הנדנוד המתמיד של גופו של תום כנגד זה של עידו גרם לאחיזה של תום בשערו ליצור תנועות נדנוד עדינות של ראשו, ושכנע את מוחו המבולבל של עידו לחשוב שהוא מסכים עם כל מה שהאיש המבוגר אמר. כל כוח הרצון וההגדרה העצמית שלו כבר נמוגו לערפל עוד על שפת הבריכה, כאשר המפגש המקרי שלהם הסתיים בפיתוי היפנוטי, שהיה כל כך איטי ומדורג, עד שהוא לא יכל אפילו לזהות את הרגע המדויק שבו הוא שקע לתוך מוחו שלו, מוקסם ונדהם מקולו הצרוד ושטוף הוויסקי של תום, ועיניו הכחולות הנוצצות. אבל תום ידע שהוא תמיד יכול להפוך את עידו לחלש וריק אף יותר, ומוכן יותר לקבל את התכנות ההיפנוטי שלו. והוא נהנה מהתהליך יותר מכל. הוא ידע שיהיה להם כל כך הרבה זמן לשטוף את המוח של עידו אפילו עמוק יותר. ספינת הקרוז יצאה מהנמל רק לפני שלושה ימים, ועידו הקטן, הצעיר והפגיע נמצא שם לבדו, בזכות הביטול של החברה שלו ברגע האחרון. לתום היו שמונה עשר ימים ולילות לעצב מחדש את מוחו לצייתנות מלאה, בתא קטן ופרטי, מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד, ומבלי שאף אחד ישאל שאלות או ישים לב שעידו מתנהג מוזר. ולא היה לו מה לעשות מלבד לזיין את שחור השיער היפיפה, עד שלא ישאר שום דבר בגוף ובנפש שלו מלבד ציות ותאווה. "בכל פעם שאנחנו לבד ככה, ילד יפה," הוא נהם, "בכל פעם שאתה ער ואני לא מזיין אותך באופן פעיל, אתה תרצה ללקק ולמצוץ ולנקות את הזין והביצים שלי. לגרום לי להרגיש מרוצה ומסופק, בידיעה שמצאת את מקומך ואת ייעודך כמחמם הזין שלי." שוב הוא לא טרח להמתין לאישור. עידו לא יכל אפילו להרים את ראשו, ואפילו פחות מכך, להבין או להסכים.
תום הספיק להחזיק מעמד עוד חמש עשרה דקות בתוך עידו, לפני שהשליטה העצמית שלו נטשה אותו והוא שפך זרם של זרע לתוך החור המתעוות, וכל אחת מהדקות האלה נוצלה למילוי ראשו הריק של עידו בהוראות. ותום שמח לראות את הזרעים שלו כבר מתחילים לצמוח, כשהוא עבר בתשישות של אחרי מהמיטה, כדי לשקוע בכיסא בצד השני של הסוויטה, ועידו התרומם מהמזרן עם הבעה זכוכיתית וריקה על פניו הסמוקות. הוא זחל אליו, חסר מחשבה לחלוטין, והחל ללקק בעדינות את שאריות הריח של ישבנו הצעיר והבתולי מעל מהזין והביצים של תום.
וכשהם יחזרו סופסוף ליבשה, תום ידע שעידו ישמח מאד להיפרד מהחברה שנטשה אותו ברגע האחרון, ולעבור לגור עם הגבר המקסים והמבוגר שהכיר על סיפון האוניה. ותום ידע גם כן, שזו אחת הפעולות האחרונות שעידו יעשה אי פעם כיצור תבוני, לפני שיסיים את הפיכתו לשואב הזרע המושלם שהוא (זה) תמיד נועד להיות.
