קצינת מש"א מתולתלת קיבלה את פניי בחיוך, שמסתיר את הגועל של המקום שעומד להיות לי לבית. מראה לי את האגפים, הסוהרים העייפים והסוהרות החזקות. מכניסה אותי למשרד מתעניינת באיך עבר לי הקורס, על המפקד ההוא וההוא, מציינת תוך כדי שאני והיא שכנים ושהיא תשמח לטרמפים הדדיים. עוברים למעונות, נותנת לי לבחור בין קומותיים למיטת יחיד, הסתערתי על היחיד. עוזרת לי לנקות את הלוקר העתיק, מתכופפת והחריצים נחשפים, החזיתי העליון והשרברבי התחתון. שמשון הממוצע מתחיל להתעורר, מעניין אם היא שמה לב(לא נעים)... ממשיכה בסיור במתחם. כל הדרך מגניב מבטים לעיניים הזוהרות, לחיוך התמידי, למדים שיושבים עליה מושלם.. משחק אותה מסתכל על התג שם עם השם משפחה המסובך, כשרק רוצה מבט קטן לעופרים המזמינים. לשמחתי לא שרדתי יותר משנתיים וכל הרגעים שחלקנו בפקקים, הניבו פרי. שבועיים אחרי שהתפטרתי כבר היינו בסרט המזעזע שהיא בחרה לנו. למרות זאת, זה היה ערב נפלא.
