עולים במדרגות, זו רק הקומה השניה, דלת הכניסה לדירה כבר לפנינו.
אתה נכנס ראשון ומבקש ממנה שתכנס, שתוריד את המעיל בזמן שאתה מוריד את שלך.
יש עוד מישהו בבית, יש רעש בשירותים, האור דולק, רעש מכונת הכביסה ברקע.
פתאום דלת נפתחת!
יוצא גבר זר שאתה מכיר מהשירותים, הוא מביט בה והיא מביטה בו, מבט מבוהל של שניהם.
הוא מברך לשלום,
היא עונה,
הוא ממשיך לדרכו, מחשבתיו בכלל במכונת הכביסה הרועשת.
היא נבהלת פתאום, מחשבות חרדה מציפים אותה, הפנים שלה מתכווצות, אותם קמטים שכבר התכווצו פעם over and over ...אומרת לך, "אני נוסעת הביתה!"... ומניחה את ידיה על הידית של הדלת.
אתה אוחז בזרועותיה, מקרב את הגוף, מביט לה בעיניים ואומר לה "אין כאן אף אחד עבורך חוץ ממני, את איתי, אף אחד אחר לא יגע בך, את לא נוסעת הביתה, את נשארת איתי כאן!"
היא מגיבה בהנהון ראש, אתה מושך שוב בשיערה, והיא נרגעת, סופגת את הכאב והמגע שלך.
אתה מבין שהיא שלך לאותו הרגע, אין עבורה אף אחד אחר.
אתה מוריד ממנה את שמלתה, נפטר מהחזייה , מושך את שיערה ומושיב אותה באמצע הסלון.
מפשיל את מכנסיך, היא מביטה בך, בעינייה הגדולות - כעיני תינוק הרוצה חלב, עיניים המנצנצות בחושך ונחקקות אצלך בזכרון..
האיבר גדול, מרחף מעל פניה, היא מריחה אותו, נוגעת, מלטפת, בודקת, מתמוגגת, טועמת ועוצמת עיניים.
תחושת חום ראשונית,
יוצאות ממך זעקות קטנות של הנאה, היא שואבת את האיבר, מלקקת , עם שינייה לוחצת על הכיפה, בולעת ואתה מחזיק את ראשה כדי שהבריחה תהיה קשה.
הפה שלה הופך ללוע, הגרון לצינור. היא לא מתנגדת רק מסתכלת ונכנעת לקצב ותחושת המילוי.
אתה מחזיק בראשה, דוחף אותו בידיך, עמוק יותר, חזק יותר - שלא יהיה לה אוויר, שלא תוכל לנשום, שיהיה ואקום מושלם.
אתה לופת חזק ביד אחת את שערה, מאחורי ראש. ואת היד השניה מניף ומוריד למכה, פוגע בידך השניה...הראש שלה רועד מהמכה, היא מקשיחה את האחיזה בך, הגוף פתאום נלחץ ומרפה, המוח מזדעדע מהחוויה, אלף מחשבות רצות לה במוח, אף אחת לא מצליחה להיות במרכז, כמו אלף ציפורים שעפות לכל כיוון.
עינייה נדלקות, "עיני שטן" כך אתה קורא להן, עיניים שמזכירות לך חתולה מפוחדת בפינה חשוכה או פנתרה שצדה איילה בלילה.
צמרמורת עוברת בגופך, טירוף אוחז בידך, ראית אותם בעבר. יודע שזה ביטוי לטירוף שמתחולל אצלה בראש.
היא מחפשת אוויר, מחפשת יציבות, כל מכה גורמת לבהלה ורטיבות...אין בטוח, אין מתוכנן, אין מובן!
רק כאוס ובלאגן!
אתה מרים אותה בשיערה למעלה, גורר אותה לחדר האמבטיה...היא נלחמת להוריד את בגדיה האחרונים.
אתה מכניס אותה תחת הדוש. מפעיל את המים, מרטיב אותה כמו חתולה, שבחיים לא ראתה מקלחת.
אתה מתחיל לרחוץ אותה, עובר כל חלק וחלק בגוף...היא מסתכלת עליך במבט של רחמים, אבודה, מושפלת, חשופה ופתוחה.
אתה נכנס למקלחת יחד איתה, היא מתעוררת, מחייכת, נוגעת ומחבקת.
נותן לה סבון והיא מתחילה לרחוץ, לעבור חלק חלק, נקב נקב, קפל קפל...תופסת את הזין ביד אחת, ולוקחת ביד השניה חופן של סבון נוזלי.
בשתי ידיים, היא משפשפת, מקרבת לגוף, לבטן - לוחצת, ולא מפסיקה לשפשף, מעבירה בין האצבעות, משחקת עם הכיפה, מרוכזת רק בכך, רק בזין והקצף הלבן.
מביטה בך בהתפלאות ותשוקה, דואגת ונרטבת.
אתה נשען על הקיר, מאבד את תחושות הזמן, הרגליים בקושי מחזיקות אותך, אתה נאנח, זועק מהנאה ומשחרר שליטה, כמו ילד שנעטף בחיקה של אמא אהבה.
לזמן אין משמעות, הראש מפסיק לחשוב, הגוף רק מקבל תחושות, הריחות מתחזקים והטעמים מדוייקים.
המים הפכו קרים פתאום, אתה מחליט לצאת מהמקלחת, להתייבש ולקחת אותה יחד איתך למיטה.
היא נגררת, לא מתנגדת...השליטה שוב אצלך!
אתה משליך אותה על המיטה, היא קורסת כמו עץ שהרגע נכרת - חסרת שליטה והתנגדות. פשוט אבודה!
אתה חודר אליה מאחורה, היא רטובה.
אתה מושך בשיערה, היא מוציאה זעקה.
אתה חונק אותה בצווארה, היא משחררת רעש של דממה.
אתה משחרר את האחיזה, נוחת עם הראש על גבה, מתקרב לאוזנה לוחש רק שתי מילים - "את שלי" ונושך מעט את אוזנה, מסמן אותה!
אתה מתמוסס לאט לאט בגופה, גוף אל גוף, נפש אל נפש, פעימות הלב אל פעימות הלב, נשימה אל נשימה, כמו יחידה אחת שאף פעם לא הייתה מופרדת.
מביט לחלל הריק, בערפול חושים ועיניים עייפות, רואה שוב כמו בחזיון תעתועים את עייני השטן שנצרבו אצלך בזכרון כמו כמו קרן שמש חזקה הצורבת את העור ביום קיצי לוהט.
הראש בשקט עכשיו, העולם דומם בעלות השחר.
השמש חושפת את מערומי החשכה,
הרעש מבחוץ משתלט על השקט הפנימי.
