פתאום מצאתי את עצמי שאני לא חייב לזיין או יותר נכון לגמור.
נעים גם פשוט להיות, להרגיש, לגעת, להכרבל, להשתפשף כמו שני נחשים...לעבוד על החושים לתת לתדר של הגוף לנהל את ההצגה.
בדסם או לא בדסם, לא הכל מתחיל במכות ונגמר בגמירה...יש כל כך הרבה באמצע שניתן להנות ולהשאיר טעם של עוד.
הדיוק הזה עם הגוף, כל כך נפלא בעיני.
אין מטרות ואין אכזבות,
אין נפגעים ואין זוכים.
רק משתתפים ונהנים.
האנרגיה המינית נשמרת,
היא כמו ג'יני היושב במנורה ורק מחכה לאלדין לגלות אותו.
היא מתפזרת בכל הגוף, דוחפת עם מוטביציה לעוד, כמו מגנט - מושכת אותך לפעולה.
רק עוד שפשוף ואני בחוץ, מבטיחה לך קסמים ונפלאות, רק שפשפף ואני חופשיה.
ואם אתה מתאפק, לא נותן לה מוצא, היא ממשיכה לדחוף ומספקת לך מנוע אנרגיה בלתי מוגבל.
היום שלך נראה אחרת, הכל פתאום נראה נעים יותר, נסבל יותר וקל יותר.
האנרגיה הזו נותנת לך כוחות חדשים לעבודה, לאנשים, ליצרתיות, פותחת את הלב במקום שקודם הוא התכווץ.
החיוך הפנימי מעיר את החיצוני.
אתה מרגיש חדש ומחודש.
