הרעיון הבסיסי מאחורי סממן איתות פנימי הוא שלמרות התחושה שאנחנו מכירים את עצמנו היטב, בעצם אין לנו מושג ברור מי אנחנו.
אנחנו בדרך כלל מאמינים שאנחנו מבינים את עצמנו ואת העדפות שלנו, אבל במציאות אנחנו לא מכירים את עצמנו כל כך טוב, למעשה, אנחנו מעריכים את עצמנו בדיוק כמו שאנחנו תופשים ומעריכים מעשים של אנשים אחרים, כלומר, אנחנו מסיקים מי אנחנו, מה אנחנו אוהבים ומהן העדפות שלנו על פי המעשים שלנו .
דמיינו, למשל, שאתם רואים קבצן ברחוב. במקום להתעלם ממנו או לתת לו כסף, אתם מחליטים לקנות לו כריך. הפעולה הזאת, כשלעצמה, לא מגדירה אתכם, את המוסריות או את האופי שלכם, אבל אתם מפרשים אותה כעדות לטבע הרחום והנדיב שלכם. עכשיו, אחרי שלמדתם על עצמכם ועל אופייכם דבר "חדש", אתם משתכנעים עד כמה אתם נדיבים. כך פועל סממן האיתות הפנימי.
אותו עקרון תקף לגבי אותם אנשים הנמצאים בבדסם, אותם אנשים שלמדו את המילים "הנכונות", לובשים את "הבגדים" "הנכונים", וקונים את הציוד "הנכון". כלפי חוץ, על פניו כל פעולה שלהם היא מעיין עדות על היותם מבינים, מלומדים ואף מנוסים בתחום.
השכנוע האישי עובד כלפי פנים בדיוק כמו שהוא עובד כלפי חוץ.
ההילה מסביב, מזכיר בלון המתנפח מהאוויר של אלו המאמינים והמאמין הראשי - מנפח הבלון עצמו.
תדמיינו את כל סיממני הבדסם שציינתי כתיק של פראדה, אותו אנו לובשים על כתפנו בעודינו הולכים ברחוב. אפילו אם אף אחד לא יודע שמדובר במותג אמיתי - אנחנו עשויים לחשוב או להתנהג קצת אחרת מאשר היינו הולכים עם חיקוי שלו.
נשאלת השאלה, האם לבישת מותגים מזוייפים עלולים להשפיע עלינו לרעה בדרכים בלתי צפויות?
מסתבר שכן, בעוד לבישת מותג מקורי לא מעצימה את הנטייה שלנו להיות הגונים וישרים. לבישת מוצר מזוייף ביודעין , גורמת לגבולות המוסריים שלנו להתרופפות במידה מסויימת והדבר גורם לנו להידרדר בקלות רבה יותר במדרון החלקלק של הרמאות.
מוסר השכל, ברגע שבסביבה שלכם יש מישהו "הלובש" מותג מזוייף, היזהרו! מעשה רמאות נוסף עלול להיות קרוב יותר ממה שחשבתם..
