בזמן שחשבתם

את אומרת שאת אוהבת גשם, אבל כשהוא בא את נחבאת מתחת מטרייה. 

את אומרת שאת אוהבת שמש, אבל כשהיא יוצאת את מחפשת צל. 

את אומרת שאת אוהבת רוח, אבל סוגרת חלון. 

אז כשאת אומרת שאת חולה על הזין שלי, אני נזהר. 

עזבי, אם את בקטע של עזרים, אז לי אין סבלנות לקטע הזה.

אני רק ידיים. וביסים. 

אה, את לא אוהבת ביסים, אני מבין, אז זה לא ילך בינינו.

בלי ללעוס אותך אני לא שובע. 

לא, אני לא צוחק. זה לא ילך בינינו. אני צריך בשר שצריך שיניים. וזה רק הגיוני שאת לא בעניין כי אני הבעיה, לא את. אני קצוות ואת לכיוון הקצוות. אני על אדן החלון. את על כיסא. אז עזבי, באמת, בלי ביסים, זה כמו שאני אגיד לך בלי מציצות. 

לסוטים יש מבט בעיניים. אי אפשר להסביר את זה. זה כמו שערפד יודע מי ערפד. זה לא שישר יודעים מי סוטה ומי לא. אין לזה ריח. זה מצריך שניים שלושה משפטים ומבט אחד בעיניים. אם מתקיים המבט, יודעים. וזה לא אומר שסוטה תלך מיד עם כל סוטה. נהפוכו. סוטים הם פיקים בבחירת הסוטה שעמו יתלכלכו. זה לא זיון. זיון אפשר לתקתק גם דוגי מהיר ושבת שלום. סטייה זה כבר מצריך הבל פה, וקול, ומבטים, ומילים, ורוק וריר, וריחות וטעמים. להיות סוטה זה להיות אנין טעם. זה לאכול במישלן. זה לא לחטוף איזה פיצה רק לסגור פינה. אתה לא סוטה בשביל לפרוק אורגזמה. אתה סוטה בשביל לפרוק את המוח. 

״למה אתה כותב פה?״

״לכתוב בכלוב זה הכי טיים ווליו.״

״מה זה אומר?״

״זה אומר שבכלוב אתה פורק במילים, ולפעמים זה גם מביא לך כוס נעים.״

הרי זה שורש העניין. לפחות עבורי. כי בואו נודה בזה, אין חוויה משחררת יותר מלהיות מטומטם יצרית. 

אתה נגעל משערה באוכל, מלפתוח דלת לתא שירותים ציבורי, ממזלג לא נקי, מריחות במעלית, מביס שמישהו/י מציע/ה מהמנה, אבל שלוש כוסות טקילה ואת/ה אוכל/ת תחת ומוצץ/ת כפות רגלים עם יריקות לפנים ושתן בעיניים. 

זה נקרא מטומטמים מיצר. 

ואם לתאר זאת במילים מחמיאות יותר, אז זו התרת רסנים טוטאלית, או בציורי: החופש לחזיר/ה. 

כי גם הוא צריך להשתחרר ולרוץ חופשי מידי פעם בפעם.

ומי שיודע, יודע. 

לטקסט אין טון.

זה אנחנו שמעניקים לו את הטון באופן שבו אנו קוראים אותו. 

הטון הוא מי שאנחנו. 

למילים אין משמעות. 

זה אנחנו שמעניקים למילים את כוחן. 

הכוח הוא שלנו. 

אם אנסה לשקף את דברי; בסופו של הפרק הראשון בסדרת סרטי המטריקס, ניאו עומד מול שלושת הסוכנים שיורים עליו, ובתנועת יד, הוא עוצר את הכדורים והם נושרים לריצפה.

הכדורים הן מילים. 

הסוכנים הם כל מי שיורים לעברנו מילים. 

אייג׳נט סמית׳ נמצא בחיים של כולנו באופן כזה או אחר, ומטרתו לשמר אותנו תחת אמונתו, לא אמונתנו. 

למילים אין כוח. הן מילים. הכוח שלנו.

לטקסט אין טון. הטון בראשנו. 

מי שחי תחת משטר מילים, חי בכלא.

לי יש משפט שהוא כתנועת ידו של ניאו. כשאומרים אותו, הכדורים נעמדים באוויר ואז נושרים לריצפה. 

זה משפט פשוט. 

צריכים להגיד אותו כשמביטים לעיני ״הסוכן״ שמולכם בחיוך.

הוא הולך ככה:

״את/ה יודע/ת שלמילים שלך אין משמעות עבורי?״

אין מילה/כדור שמצליח לחדור כשאומרים את זה. 

למעשה, כשאומרים את זה, ומביטים בעיני ״הסוכן״ שמולך, ניתן להבחין שמשהו בו מתקפל ונחלש, והשלב הבא זה לשתול בתוכו, את עצמך. או פשוט להניח לו לקרוס אל תוך עצמו. 

תנסו.

אתן/ם תודו לי. 

לתחזק קשר עם אישה נשואה זה להיות סאבמיסב לבעלה.

מתי הוא בא, מתי הולך. מתאים לו, לא מתאים. בסופו של דבר אתה חי כפוף לאיזה דמות שאתה לא מכיר רק כי הוא הכיר את התחת המושלם הזה שאתה מת לזיין, לפניך. 

יש מלא תחתים מושלמים בחוץ, ושום תחת לא שווה התכופפות מוסרית או ערכית או אישיותית. 

אישה נשואה זה נכון לנשואים, לא לגרושים ולא לרווקים, 

אני גרוש. אני חי את מאחורי הקלעים של ההצגה. החוטים שקופים לי. גם הזוהר והגלאם. 

בסופו של דבר, אחרי החרמנות, ואחרי שריירתם אחד על השניה, נשארת אינטימיות ושיחה וחברות ויחדנס כזה שאם עוטף אותו שעון או קיום של אחר, זה מפריע לפרוח. 

אם את נשואה, אל תכתבי לי. גם אם את במערכת יחסים פתוחה. אני לא מתכופף לקצב והלכי החיים של אחרים. 

קינק בעיני זה חופש. 

בדסמ בעיני הוא איטי, תיאטרלי, עם חוקים, קצת חי בסרט. 

קינק זה של סוטים וסוטות וסוטות הן הכי חריפות ופסיכיות שיש. אבל לא פסיכי רע. פסיכי של חופש. 

הנשיקה הצרפתית של קינקים סוטים זו יריקה לפרצוף. ככה יודעים כמה אוהבים. אם אתה אוהב את הריר שלה, אתה אוהב אותה. אם היריקה שלו לא מעליבה אלא מרגשת, את מאוהבת. 

קינק גדול מבדסמ (עבורי) כי קינק מאפשר לפסיכי שבנו לצאת מהמחבוא ולעמוד על השולחן. 

אין כמו לעמוד על השולחן.

״כתבתי לך! למה אתה לא עונה???!״ מתנוססת הכותרת של ההודעה השניה שלה. 

נכנסתי לקרוא את הראשונה. היא כתבה שם ״היי״. 

כתבתי לה בחזרה:

״אני לא נכנס לפה על פי בחירתך. אם לא עניתי לא ראיתי. אם ראיתי, אשיב בזמן שראיתי.

אבל, אם בשתי הודעות את מרשה לעצמך לפנות אלי כאילו אני חייב לך משהו, אז אל תגיבי להודעה הזו, ואל תכתבי בשלישית.״

אין פה אף אישה שיכולה להרשות לעצמה טון רחוב מולי. 

לא פה, ולא בשום מקום. 

כתבתן? תחכו. לא בא לכן לחכות, אל תחכו. אבל אל תפנו אלי כאילו אני חייב לכן משהו. אני לא פונה לאף אחת מכן, בטח ובטח לא היוזם. ועל אחת כמה וכמה אילו הייתי כותב, לא הייתי דורש ההתייחסות או תשובה. זה נקרא כבוד. ושליטה עצמית. ומי שאין בה את זה, אז חסר בה סקס-אפיל בסיסי, בעיני. עדיף לה שתשמור את האדמות שלה לאחרים. 

אני לא שולט.
אני גם לא נשלט.
אני קינק.
אבל קינק פרא.
קינק שהוא אגרסיבי ומטונף לשני הצדדים.
עם נשיכות.
ורוק.
וריר.
ונחיריים בתחת.
ולחישות של עירפול.
ומילים קהות.
ומילים כהות.
ומבטים מפגרים בעיניים.

הכאוס של היצר.
ההתפלשות של הרעב.
אבל עם סטייל.
וגם בסוג של נהנתנות.
בקיצור,
איש עם טעם טוב.