|
|
|
אני לא יכול לצפות בטלוויזיה.
אני גם לא יכול לצפות בשום סרט.
בטח ובטח לא משהו עם יריות ודם.
גם פורנו לא בא לי טוב.
אני לא יכול לשמוע ריבים.
אני לא יכול לשמוע צעקות.
אני גם לא יכול לשמוע דעתנות ונחרצות.
הדבר היחיד שעוד עושה לי משהו הן השיחות פה.
אין לי מושג איך אנשים ממשיכים הלאה.
אצלי התאריך הוא 59.10.23.
נתקע לי. וכמי שרוב חייו הוציא אנשים מהבוץ, אני יודע שאותי אף אחד לא יבוא להוציא.
הצלתי היום למישהו את החיים.
ואני המום עד כמה הכול שברירי.
בא לי לשבת היום על הבר בצפון אברקסס היא אומרת לי
טוב אני משיב
בא לי גם ללכת אחר כך לסקסי פיש
טוב
אני רוצה להישבר היום
אוקי
אני רוצה להשתכר להתמסטל להתרסק ושתדחוף לי את הראש לכוס בזמן שאתה מזיין אותי בתחת
אולי
למה אולי
כי אני מבוגר מידי ועצוב לי מידי
בסדר בסדר, אני אעשה לך שמח
את לא תעשי לי שמח. את תעשי לך.
ומה יעשה לך שמח?
נטפליקס. בית. כוס תה. חיבוקים.
בסדר בסדר, שמענו, אני באה לעשות שמח.
סקס וכסף זה כמו סטייק ויין אדום. זה הולך יחד.
אני לא מדבר על זנות. אני מדבר על איכפתיות.
כוס זו אנרגיה. כשמישהי מעניקה לי כוס, היא מעניקה לי אנרגיה.
גם כסף הוא אנרגיה. אז חולקים באנרגיות.
זה מאוד מוזר ואפילו מגוחך בעיני שאדם מכנה את עצמו ״מאסטר״, אבל אין לו לעטוף את הנשלטת שלו בהגנה שמעבר לאפטר קרינג.
להיות גבר זה לעטוף ולהגן. אז אחרי הסשן או הזיון, או אחרי הקפה של הבוקר, רגע לפני שיוצאים ליום, עוצרים לשאול אם צריך משהו, וגם אם לא, דואגים להשאיר מספיק כדי שהכוס הזה שהעניק אנרגיה, יטעין את עצמו ברווחה ושקט בראש.
זו דעתי.
מצחיק שגברים הצליחו לשכנע נשים להפריד בין סקס לכסף ולהביא את האישה עצמה לסלוד מהרעיון, כי ״היא לא זונה״.
נכון מאמי, את לא זונה, את סתם אהבלה שבלבלו אותה גברים תפרנים. :-)
והלילה, אבטיפוס יפתח את הפלייליסט.
אתם/ן מוזמנים לזרוק בתגובות את מה שאתן/ם מאזינים לו כעת. (רצוי לינק יוטיוב)
Moon - Kid Francesoli
לילה נעים.
*מעתה אעלה כל לילה פוסט קריאה לפלייליסט
זה לא משנה כמה אתה חזק. בסוף גם אתה נשבר.
צד כביש בדרום.
פנצ׳ר.
אין גלגל, אין כלים.
יושב ברכב ומחכה.
מבול בחוץ.
ייאוש בפנים.
המלחמה הזו פירקה לי את התחת.
יום אחד דיברתי פה עם מישהי. אפילו לא הגענו לדבר סקס. היא היתה מרתקת. היה לה וויב. אבל באיזשהו שלב היא אומרת לי:
אני שולטת. לא שואלים אותי שאלות מיותרות ועושים את מה שאני דורשת.
הבטתי בטקסט שלה בעייפות. מי מדבר ככה. מה זה המשחק הזה. זה אמיתי? זה פעם עבד? ניהלתי בחיי מעל לאלף עובדים ועובדות, בחיים לא דיברתי ככה לאדם. אז באינטימיות, לשחק את הדמות, עבורי זה ממש לא.
אני מגה סוטה. אבל בחן. עם סטייל. בעידון ובפנפון. מלכה צריכה להיות מלכה קודם באופי. כזה שתעשה לי חשק לאבד את עצמי ליופיה, קולה, אסתטיקה, הגיינה, לבוש, שיחה, עומק, אבל בראש ובראשונה אותנטיות. מול אחת כזו הכול מותר. הכול אפשר. כי שני הצדדים מבינים שיש שני צדדים.
אני אולטרא דומיננט. מתפלש. מתחלף. מתאבד. אובד. נהנתן.
אי אפשר לשחק איתי משחקים.
כשזה מזוייף, זה מזויף.
אני מחפש אמת.
פוסט
לייקים לפוסטים
תגובה
אדומה
סגולות
טלגרם
קוליות
תמונות
וידיאו
פגישה
סשנים
זיונים
התערבבויות
דגדוג לעוד
פוסט.
זה לא חיפוש אחר קשר. זה גם לא חיפוש אחר אהבה. זה אפילו לא חיפוש אחר מין. זה חיפוש לשם הריגוש. וזה חיפוש אחר החולה בנפשו שכמותנו.
לפה מגיעים הרגישים שהחיים צלקו בהם עד שהאורגזמה הפכה מקלט לרגע חומל של טוב. משם זה פשוט השתרש. והפך גלגל.
אין לשפוט את זה אם לטוב או לרע. זה מה שזה. יש אנשים שמכורים למעמד. יש לכסף. יש לידע. יש לספורט או סמים.
פה מכורים לסיפוק תחתית הבטן.
החיים קצרים מידי
הקונספציות מתו
הכול היה פייק
יש רק עכשיו
יש רק הנכון לחיות עבור מי ומה שנכון להם.
העולם השתנה.
מלחמת עולם עלינו.
אף אחד לא אומר לכן/ם שתחוו את מה שאתם/ן ממתינים לו בתנאים הנכונים.
אין תנאים.
אוכלים עם הידיים.
ומי שלא יאכל, יצטער שלא אכל.
חיים עכשיו ומהר לפני שיגמר.
כי הכול השתנה.
ותיכף נגמר.
כל כך הרבה מוות סביבי
אני מרגיש שהמציאות משילה סביבי חלקים משכבות חיי
וקר
והריק בבית החזה מתרחב
מוות הוא כלום עבורי. אני לא מפחד למות. למעשה זה סיום משחק שהחליצה ממנו נעה בין דקה לשניה. אין מה לפחד מהמוות שלנו עצמו. אבל הקילוף. זה מפחיד באמת.
לאחרונה אני מבין למה נשלטים או נשלטות מבקשים בהשפלה או כאב שאינו מתוך פטיש, אלא צורך. הכאב הפיזי או ההשפלה מתנשאים על הכאב הפיזי או ההשפלה שאנו נושאים יום יום, וזה קצת כמו להניח את השק בצד לרגע.
לזרוק את הגוף בידי אחר. זה קצת כמו מוות רגעי.
