מאז שאני יצאתי למסע הלא פשוט למצוא לי בת זוג מתאימה יותר אני נתקל במשפט הזה יותר ויותר.
כאילו תנאי סף להיכרות חדשה.
לא שזה כזה בלתי אפשרי, פשוט האלטרנטיבה הזו (שנבחנה בראשי לא מעט זמן) נמצאה כפחות טובה מבחינתי.
להתגרש בלי אופק זה לדעתי כמו לצאת לים הגדול עם רפסודה רעועה, מעט צידה לדרך והרבה אופטימיות שקרית.
ואני מהרהר בזה לעיתים באספקטים אחרים בחיים שלנו :
האם רובינו עוזבים את העבודה הכה מבאסת ולא מתגמלת מבלי לנסות ולמצוא קודם עבודה חדשה ? מסע שכולל בתוכו שליחת קו"ח, טלפונים, ראיונות ולבסוף חתימה על חוזה עבודה חדש.
האם כולנו סוגרים את חשבון הבנק שלנו בלי שפתחנו אחר במקביל ?
האם אנו מוכרים את הדירה/הרכב שלנו מבלי שיש לנו חלופה טובה יותר שסגרנו מבעוד מועד ?
האם אנחנו מסיימים חוזה שכירות על דירה מיוזמתנו מבלי שקבענו כבר עם המוביל תאריך וכתובת חדשה להעברת החפצים שלנו ?
האם סביר שנבחר להתנתק מחברת תקשורת ונישאר בלי הקו הסלולארי שלנו במשך זמן לא ידוע ?
כמובן שהדוגמאות הן עוד רבות אך משום מה זוגיות הינה יוצאת מן הכלל והקונצנוס שבו נתקלתי לאחרונה רואה באיתור חלופה כסטוץ או רומן חולף.
אני לא שם אני משיב ומקבל תשובה נגדית "כן, כולם אומרים את זה".
חבל שכך וזה כנראה נובע מכורח המציאות שבה נתקלים מרבית האנשים. ואז משקרים, מסתירים, בוגדים ומותקפים ביסורי מצפון ושברון לב.
אבל אני חושב שמי שלא נשוי עם משפחה לא מבין כלכך את המצב המורכב והעדין, את המשמעויות ברבדים הרבים וביניהם נפשיים, כלכליים, חברתיים, הוריים.
לא מעט אנשים מתגרשים מתוך מניעי אגו כגון כעס, תסכול, דחף, נקמה ולאחר מכן מוצאים את עצמם בלב ים נוטלי סמי דייטים וסטוצים להרגעת הנפש ובעיקר האגו. חלקם הקטן מוצא את חוף המבטחים המיוחל, חלקם נאלץ להתפשר על זוגיות גבולית אך רובם נע ונד בחיפוש לא נגמר של הנפש התאומה תוך איבוד המצרך היקר שלקחו איתם לדרך - אופטימיות.
קודם תתגרש...בהצלחה עם זה.
