|
|
|
היחס שלך אליי גורר אותי
למקום לא יציב
תמיד אני יודע כשמגיע יום שלישי
והפגישה לזמן מוגבל
ונצחק עד שנגמר
אני לא אתקשר אלייך
אגו מזיין אותי
אני דופק בדלת, את רואה אותי
טעם של להפסיד, את לא ישנה איתי
אנחנו שוב בחדר יום שלישי
עד הסוף נוסע, תמיד אנשים משיכים קדימה
אני מנסה להבין והסוד שלי לרגע יוצא החוצה
עד שהצלחתי לדבר את שותקת, אין לך איך לעזור לי
והסוד שלי לרגע כואב פנימה וחולף
בכלוב נובח כלב
אני כלב
כלב בכלוב
עד שיגיע הפחד הכל טוב
אני יכול לישון והכל טוב
הכל טוב
נובח כלב
כלב בכלוב
הסיפורים שלך היו תירוץ כל כך טבעי, חיי עד לאותו הרגע היו חלום
וברגע אני מתעורר, מתעוור, לא צמא אך רעב
תעצרי את הכל ובואי נלך אמרתי בחצי מילה או פחות
החזה מתנפח והגוף מתמלא עונג ממבט אל אחורי דמותך
בעיני רוחי מחבר מציאות ישבנך המהפנט לחיים שחלפו
הקווים שלך תחת האור הוורוד ונשימתך מסירים ממני כל
הסברת לי את הכל מראש, התעקשת להיות ברורה מראש אבל הכל כבר ידוע מראש
הגמישות והרכות שלך נפשקים תחת משקל גופי וידיי
ואז עשית את זה
כל כך יחיד וחד פעמי שברגע נצרת את נשמתי
עצרה נשימתי
כתר קו תפר חיץ הנקבים
“אפשר שנאה וכאב לב ואותך?"
אחר כך מלמלה מילמולים, משהו על כאוס וטיימינג על אהבה וזיקנה.
קיוויתי שלא תלכי לשם, אל הכאוס המסובך שלי, כמו תלתלים של מלאך רנסנס בלונדיני שלא יגדל לעולם. אל תכנסי אל מעגלי התנועה הצחיחים וחסרי המוצא שלי, האדם הופך מכוער כשאין לו מוצא, עם הגב לקיר הוא הופך מסוכן ובלתי צפוי ובעולם של מחלות נפש, מבטים חלולים, אנורקסיה נרבוזה, אספלט ופיח, מכוניות מהירות וסקס, ברוטלי, אנאלי, זיופים, מלחמת המינים והיד רושמת ומחשבת אורגזמות, רווח-הפסד, חדלות פירעון ובדידות הסיכוי למוצא הוא אפסי. הדרך סובבת סביב צירה.
כבר אין חמלה באהבה, רק מידות ומשקולות, רשימות מצאי ופחד.
אני עבד של השיטה, צועד כשבוי, כבול בנייר של קופה רושמת, שיונצח בקרוב על שער הניצחון של זרמי מידע, מגזין יופי, אתרי דייטינג ותמונות של חתולים.
"אפשר שלא תלך?"
"אפשר חיבוק?"
"אתה שורט אותי אותי, למה אתה שורט אותי? לאן אתה נעלם?"
אני רוצה ללחוש לך שהחור בבטן בולע אותי, אבל קולי לא נענה לי, לא חי ולא קיים.
נקודת מוצא לא מוצאת אותך
עקור מכל דבר שהיית.
פרץ צחוק מתגלגל שוטף את שורשיך בזיכרונות,
מגחך לך,
אוויר קר שוטף את מרגלותיך בחרטות
מונע את כאב הצמיחה שנדחה למחר.
מתגעגע לבטן לשקט לאדמה,
רוצה שהיא תחמול את עצמותיי אל חומה ותשאיר אותי נושם,
רק נושם
ועוצם עיניים.
"אינטימיות היא חשיפת אותם החלקים בנו, אשר אנו מאמינים, כי אינם ראויים בפני הזולת ולקיחת הסיכון, כי יפנו לנו עורף באותו אופן שבו עשו הורינו, אינטימיות נושאת בחובה רוך וצחוק, חברות וחיבה אך בנוסף לכך היא דורשת כי נחיה מחדש כילדים את הרגעים הכואבים ביותר.
תפיסתנו לגבי אהבה היא שגויה, השירים שאותם אנו שומעים ברדיו מספרים על תשוקה וגעגועים, אך איש אינו מספר לנו כי אלה מתארים את החודשים הראשונים של הקשר. החיפוש אחר בן הזוג המושלם בהיותך לבדך, מזכיר לי את החלום להיות רזה בהיותך שמן, ההדגש הוא על מציאת בן הזוג , איש אינו מספר לנו כי החלק הקשה אינו מציאת בן הזוג המושלם בהיותך לבד, החלק הקשה הוא ההשארות שם.
מסיבה זו אנו עושים כמיטב יכולתנו להאריך את הדרך, איננו רוצים להיות שם. אנו מחליטים באופן לא מודע, לבלות את זמננו בחיפוש או במציאת פגמים בקשר הנוכחי שלנו, מאשר לחזור לעבר, אל פגיעות ילדותינו שאותן נושאות בחובה האינטימיות."
ג'נין רות/
ספרי לי
על הנשים שאת
על תערובת תשוקותייך
והזיות שמתפתלות
תחת עורך, בדמך, ובנפשך הרעבה
ספרי לי איך ראית אותי בא אלייך
ובלשון פוסקת מפשק אותך אלי.
מי שמכיר את הטירוף
מי שמצא עצמו מכווץ ומזיע
בפינת מיטתו
לפני שפקעה בו השמש
חרד וקיים
מי ששמיכות העצב הכבדות
חנקו את נשמתו המסוייטת
והעבר השורט,
הקשוח
כותב בתוכו במילים אלימות
ונובח
מי שרוצה לאהוב
באמת לאהוב
אבל אין בו עוד כח
מי שליבו הטביע אותו
אהבתו שיקרה
העולם בגד באמונו
וצריך לקום בבוקר
לזוועות, לעוני, לציניות הקרה של הכסף
למשפטים מספרי עזרה עצמית
ומשיחי הבל
הוא מכיר את הטירוף
שקיים בו, חרד,
אל תשלח ידך אל נעוריי
אלוהים
עוד מעט
אתחיל לחיות,
רק עוד קצת
כבה את האור
רק עוד קצת
סגור את החלון
לפני שיעלה
הבוקר.
בדרך אלייך, תתלבשי, בא לי לקלף אותך, לקרוע ממך את קוריי העבר שאוסרים את נשמתך השורטת, להבריח את הדרקון והשומרים, לנשום את זהב שיערך, להחדיר בך מבט איטי וזוכר, כזה שקומר אותך אלי ועוצם את עוצמותייך, פורש עפעפייך וסוחט מבין שפתייך הפורחות אנקה מתגלגלת וזורחת ובין הצלילים אני בא בך.
