אתם יודעים, פעם, כמו שאנחנו היום משתוקקים לסקס, אנשים השתוקקו למשהו אחר.
זה ריגש אותם, זה הקסים אותם. זה מילא אותם חיים.
מי שראה פרח בתפארתו, לא יכל שלא לסגוד למלאך האומר לו גדל.
אה... רק שהוא לא ידע שהוא מלאך, שהוא רק שליח.
הוא קרא לו אמא טבע.
או דמטר...
או... מה זה חשוב.
זה אבד. לפני שנים.
זה היה כח חזק. חזק מדי.
היום המין הוא כח חזק, ומי כמונו יודע כמה הוא יכול להיות הרסני...
אבל, האם היינו מוותרים על היצר הזה?
הרי מי שלא ניסה, לא יודע מה הוא מפסיד!
זאת באמת אחת ההנאות הגדולות בעולם, אחד הכוחות החזקים.
אני, כאדם מאמין, משתדלת ליהנות מהיצר הזה בדיוק לפי איך שאלוקים אמר.
אבל זה לא מספיק לי.
אני יודעת, פעם יכלו להשתמש גם ביצר היותר חזק והיותר הרסני.
יצר העבודה זרה.
יכלו להשתמש בו סתם, ויכלו להשתמש בו בדיוק לפי איך שאלוקים אמר.
ואז זאת כבר לא עבודה זרה...
וזאת יכולה להיות אפילו נבואה.
בא לי ללמוד שוב לסגוד לטבע, לפרחים, לחיים... להרגיש את העולם ואת האל המסתתר בו. להרגיש את הכל, בצורה מרטיטה. כמו שיש לי יצר חזק לדברים אחרים...
תִּלְחַשׁ לִי סוֹד הַהֲוָיָה כֻּלָּהּ:
חַיִּים לִי יֵשׁ, קַח נָא, קַח!
אִם יֵשׁ לְךָ לֵב, וּבַלֵּב דָּם,
שֶׁרַעַל יֵאוּשׁ לֹא זִהֲמַהוּ.
וְאִם לִבָּתְךָ עֲרֵלָה
ויָפְיִי לֹא יַקְסִימְךָ,
סוּרָה מֶנִּי, סוּרָה, הֲרֵינִי לְךָ אֲסוּרָה.
ודוֹר יָקוּם וָחַי, יָשִׁיר לְיֹפִי וְחַיִּים,
ועֶדְנָה בְּלִי דַי יִינַק מִטַּל שָׁמַיִם.
אִם כָּל צִפְצוּף עָדִין,
כָּל יֹפִי חַי, לֹא הֲדַר שִׁירַת קֹדֶשׁ
אַךְ זֶרֶם אֵשׁ זָרָה בְּךָ יעוֹרֵרוּ,
סוּרָה מֶנִּי, סוּרָה, הֲרֵינִי לְךָ אֲסוּרָה.
וּמֵהֲדַר כַּרְמֶל ושָׁרוֹן שִׁפְעַת רָזֵי הַהֲוָיָה
תַּקְשִׁיב אֹזֶן עַם חַי,
וּמֵעֵדֶן שִׁירָה וִיפִי חַיִּים אוֹר קֹדֶשׁ יִמָּלֵא,
וְהַהֲוָיָה כֻּלָּהּ לוֹ תְּדוֹבֵב:
בְּחִירִי, הֲרֵינִי לְךָ מֻתֶּרֶת.
(הרב קוק זצ"ל)