מעבר להרי החושך

אמרתי לו שאני זקוקה לחום ואהבה.

אז הוא קנה לי כרית חימום עם בד נעים והכניס אותה למיקרוגל.

#פתרונותשלדוסיםבשעתחירום.

אפילו נותק משם באלימות, הייתי אומרת.

אבל אני חייבת.

 גם כי עוד מעט פסח וצריך לעשות סדר בראש ולחדד נהלים, וגם כי זה ממש הצחיק אותי לנתק את זה מההקשר. 

אז קבלו את הרב אבינר (או לפחות ככה שלחו בשמו בווצאפ), מגדיר מחדש מזוכיזם:

איך אומרים? לא נגענו: 

הרב אבינר :

"...אם רוצים לנקות את הבית ניקוי יסודי - אפשר, אבל לא לפני פסח. אין זה הזמן. חופש פסח הוא בשביל לטייל, לשחק עם הילדים, לשמוח, לרקוד, להכין סיפורים להגדת ליל פסח.

כל השנה האישה עובדת קשה, "העבידו את בנות ישראל בפרך". עכשיו יש חופש, בכדי לטייל עם חברות, והבעל ישמור על הילדים. בשביל זה יש חופש - לא בשביל לעבוד ולקרצף רצפות. מטיילים, נהנים, ומגיעים לליל הסדר נינוחים, כדי לערוך סדר יפה ולרומם את רוחם של הילדים. 

אם אישה רוצה לעבוד בפרך ולהיות שפחה נחרפת - זה ניתן. אך חינוכית - אין זה טוב. עליה להיות פנויה כדי לשחק עם הילדים. יצאנו מעבדות מצרים, לא כדי להיכנס לעבדות עצמנו. אין לנו דבר נגד ניקיון הבית, אבל יש לפרוס אותו למשך השנה. כל כמה חדשים - חדר אחד. לא עתה הזמן למבצעים של ניקוי הכל וסידור הכל, וכשמגיע ליל הסדר יש עדיין אי סדר גדול ועבודות שטרם הושלמו.

אם אישה אוהבת לסבול - זה ניתן, זה מנכה מייסורי גהינום. כל סבל שסובלים פה בעולם הזה - מוריד מגיהנום. מי שרוצה בכך, זה לגיטימי. אבל לא לפני פסח. חודש ניסן הוא חודש שמח".

שבתאי צדיק

מה לכולם עולה לראש?

גואל רצון.

מה עולה למבולבלת לראש?

שבתאי צבי. 

התחלתי לראות. אני לא חושבת שצריך לגלות לי את הסוף...

(היי, לפחות זה ללא גזל. חוקי לחלוטין! באתר של רשת)

לילה טוב

לסוטים הרגילים ולבעלי פטיש היסטוריה :) 

לפחות לא עכשיו.

האנטיביוטיקה הורגת כל חשק מיני, או בכלל כל משהו שקשור לחיים.

אבל אני לא יכולה להגיד שרע לי עם זה.

הכאב באוזן נעשה עמום, השמיעה עוד לא חזרה לגמרי.

אני בעיקר עייפה.

אפילו לפצוע את עצמי זה נחמד ולא מעבר.

התשוקה היחידה שנשארה זאת התשוקה לשוקולד.

טוב שמשהו נשאר. אחרת באמת הייתי זומבי.

אה. ונשארה לי עוד התמכרות אחת.

אולי אובססיה זה השם המתאים.

אולי אהבה.

יותר נכון הערצה.

ודאגה.

הרבה דאגה.

דאגה אובססיבית, כבר אמרתי?

אז זאת הסיבה שאני נכנסת לכאן.

עוקבת.

מאושרת כשטוב לה.

רוצה להחטיף מכות למי שפוגע בה.

והכל מרחוק. לא באמת מכירה.

סליחה מתמחה יקרה. האנטיביוטיקה הרגה הכל חוץ מהדאגה. כנראה שפולניה הייתי ופולניה אשאר. ואת תשמרי על עצמך. 

אנטיביוטיקה

התרופה לכל הבעיות.

כבר לא מחפשת להרגיש אהובה, לא נמשכת לכלום. רוצה רק לאכול, לשתות ולישון. 

יש רק דבר אחד שאני עוד מחפשת כמו מסוממת...

אקמול.

כמה אני מזוכיסטית?

ב"בשבע" (העיתון הזה שמחלוק חינם בהתנחלויות ובעוד קצת מקומות) ראיינו את הרב הזה עם התואר בפסיכולוגיה לרגל עוד מיזם פלורליסטי-אנטי-ממסדי.

הרב ההוא שאמר שהוא מכיר טוב את הבן אדם (שהטריד) ושזה לא יכול להיות.

הוא ביקש בראיון להזכיר שהוא בסופו של דבר בוגר של מרכז.

ואני יודעת שהוא שכח מה שמלמדים במרכז, ורוצה לקוות שגם מלמדים בשנה א' בפסיכולוגיה:
אין אפוטרופוס לעריות.

בכולופן, המזוכיזם זה שישבתי לקרוא את כל הכתבה, רק כדי להתעצבן ולהכאיב לעצמי שוב.

כן... אני יודעת. זה לא חריג. זה מנהג ישראלי מקובל מאוד.
אבל זה לא הופך אותו לפחות מזוכיסטי.

הזהרו לכם מעצי הבאובב, וגם מדתיים פלורליסטים עם תואר בפסיכולוגיה.

ולא מיין.
כן. אני יודעת.
עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן.

זה בדרך כלל לא נגמר טוב.
אבל היום זה יום של ונהפוכו.

ואמן שגם אצלי בלב. 

אז צום ואחריו קריאת מגילה, טיפה של נוזלים ואז הרקדה עד בלי די...
יוצרים מצב צבירה מיוחד.

פחדתי מהיום הזה. אבל השכנות והביחד, ואפילו הצום שלפני, עשו כבר משהו.
אבל עכשיו יש לי מבצע משלוחי מנות לפקד עליו, וכן, הוא מתחיל כבר הלילה...

פורים שמח!

M16

למי שלא הבין.

אמיתי.

+מכשיר קשר.

אני יודעת שמקוצר יותר שווה, אבל הארוך יותר מרשים.

ולא. עוזי לא נמצא פה כבר מזמן.

אתם יודעים, כבר חשבתי שעבר לי הקטע הזה עם השליטה. כאילו, כדי לפצוע את עצמי אני לא צריכה שולט. אני מספיק מוכשרת, ואם זה לא קורה לבד, אני יכולה גם לעשות בכוונה.

עד שבעלי החליט לספר לי סיפור ילדים בהמשכים, ואסר עלי לגעת בספר. סיפור מוכר. מהסוג הזה שכנראה היתה לי ילדות עשוקה כי לא שמעתי אותו עדיין.

זהו. עכשיו אני במתח.

ואני מרגישה מטופש אבל נעים. 

נ.ב

כבר אמרתי לכם שנשק ארוך עושה לי את זה?

רק בהתנחלויות, תורנות שמירה פעם בחודש.

נסו ותהנו :) 

בטח יצא לכם הרבה פעמים להיתקל במורה לתנך שלא מאמין בתנך או באלוקים.

אני מאמינה באלוקים, אבל כמעט אפשר להגיד שיש לי דת נוספת (כמעט): היסטוריה.

מילא מורה לתנך שלא מאמין בתנך, אבל מורה להיסטוריה שלא מאמין בהיסטוריה?!?!? חילול הקודש!!! 

פעם בשיעור היסטוריה המורה שלנו הגיע לויכוח בין היסטוריונים. זה היה לגבי טרומפלדור.

האם הוא אמר או לא אמר.

יש כאלה הטוענים שאמר ויש כאלה הטוענים שהוא רק סינן קללה ברוסית. 

והמורה שלנו אמרה שאותה לא מעניינת ההיסטוריה (!!!) היא רוצה שנחשוב שטרומפלדור אמר "טוב למות בעד ארצנו" כי זה מה שיהפוך אותנו לבני אדם טובים יותר. 

אין ספק, זה היה אחד השיעורים הכי חשובים שלמדתי. אם כי עד היום אני הופכת בו ומנסה להבין עוד...

אני אוהבת אמת אני. וזה שיעור חשוב.