אני יודעת שזה לא לגמרי המקום... אבל תסלחו לי? אני מבולבלת...😉
חשבתי על משהו בצום. משהו שראשיתו באחד השיעורים ששמעתי אי אז במדרשה, וסופו בימינו.
אלפיים שנה היינו בגלות. בגלות קשה לדבר על פרהסיה יהודית. גם בשטייטל הקטנה והציורית, יש חיילים של הצאר שמשביתים את השמחות. היהדות היתה פרטית יותר. אישית יותר. גם כשהתפללנו במניין, היה בזה משהו אישי.
כשחזרנו לארץ, הלאומיות שלנו חזרה אט אט לזרוח. למרבה ההפתעה (או שלא) היא לא היתה קשורה לדת. היא היתה יהודית, אבל לא דתית.
הקמנו מדינה, יש בה פרהסיה יהודית, פרהסיה דתית ופרהסיה גלובלית. ובעיקר יש בה המון ויכוחים.
עכשיו בקורונה, כולם מנסים לנחש מה אלוקים/היקום מנסה להגיד לנו. שמעתי רעיונות יפים על התכנסות פנימה, מבט על המשפחה, על הטבע, על האני האישי. הכל באמת נשמע מקסים ונכון.
אבל חבר'ה, בואו, אם מישהו סגר לנו את הפרהסיה, כנראה שמשהו בה היה דפוק, לא?
תגידו זה בגלל שמחללים שבת, אז למה כל כך הרבה חרדים חולים? תגידו, זה בגלל הכפיה דתית, אז למה ה"פיראט האדום" של הגל השני זה הגימנסיה העברית? תגידו שזה בגלל הגזענות, אז למה כולם חולים ללא הבדלי דת וגזע?
אין לי תשובה מה דפוק אצלנו בפרהסיה, אבל כשמנסים לחשוב מה אלוקים או היקום מנסה להגיד לנו, צריך לשים לב גם אליה. ואם אנחנו לא יכולים לשנות את העולם, ואפילו לא את השכן שבדלת ליד, כדאי שנשנה את עצמנו. לא רק מבפנים, אלא גם באיך שאנחנו מתנהגים בחוץ.
ושתהיה שנה דבש לכולם! (חוץ מלפודמאפים. לכם אני מאחלת שנה של דבש תמרים 😅)
