מעבר להרי החושך

יש אנשים שרק מבלבלים אותי עוד יותר. לפעמים זה לא נעים לי.

אבל גרוע מכך, לפעמים אני פוגשת כאלה שנדמה לי שזה לא נעים להם.

אני מאבדת את המילים,

שוכחת מה רציתי להגיד.

או לכתוב.

או לאהוב.

ואני בכל זאת אומרת וכותבת.

ויוצא לי בליל שטויות מצחיק כזה,

במקום פשוט להגיד שאני פשוט אוהבת.

סליחה יקרים. לא רציתי להביך. גם לא לפגוע. זה פשוט שאני ככה.
מבולבלת.

(מוקדש לאלו שמאמינים שאפשר גם לאהוב סתם כך)