זה סיפור של רבי נחמן.
רבי נחמן אומר שסיפור טוב, זה לא סיפור שמספרים כדי להירדם לפני השינה. סיפור טוב, צריך לעורר.
פעם שלחתי את הסיפור הזה לחברות שלי, לקראת תחילת הסימסטר... ועכשיו שראיתי בתגובות לאיזה פוסט (לא פוסט שלי) דיון (או אולי סתם הערה/הארה) על מי משוגע ומי שפוי, ממש נזכרתי בסיפור הזה.
אני עדיין שוברת את הראש על השאלה האם אני משוגעת או לא...
מוזמנים לשבור ת'ראש יחד איתי.
תהנו:
שפעם אחת אמר המלך לאהובו, השני למלך : באשר אני חוזה בכוכבים, רואה אני שכל התבואה שתגדל בשנה הזאת, מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע, אם כן יטכס עצה. ואמר לו שעל כן יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מהתבואה הנ"ל. וענה לו המלך : אם כן כשאנחנו לבד לא נהיה משוגעים, וכל העולם יהיה משוגע, אז יהיה להפך (ולהכין בשביל כולם אי-אפשר) - שאנחנו יהיו משוגעים. על כן בודאי נצטרך לאכול מן התבואה, אבל רק זה, שנסמן סימן על מצחנו, שנדע - על כל פנים - שאנחנו משוגע. שאם אהיה מסתכל על מצחך וכן כשתסתכל על מצחי נדע מסימן שאנחנו משוגע...