בעזרת בעלי, ניסיתי לחשוב מה היתה המקלחת הכי מענגת שהיתה לי (אין לי מושג מה הוא זומם)
אז לא, לא הג'קוזי בצימר, גם לא האמבטיה השווה במקווה מושקע בירושלים. אולי בחדר לידה? כאילו העונג הצרוף היה שניתקו אותי מהפיטוצין בשביל להתקלח. זה נחשב?
(אחר כך החזירו. תודה ששאלתם. הגברת כבר בבית ספר)
בקיצור, ומדברת איתכם אחת שאוהבת להתקלח, המקלחות הכי מענגות שהיו לי היו כמובן אחרי טיולים, הרבה הליכה, שטח וקוצים. אולי גם חפירה ארכיאולוגית. רצפת המקלחת חייבת להיות בהירה. ואז רואים את זה:
מלא מלא בוץ וג'יפה שיוצאים ממך. אין עונג יותר צרוף. ואין הרגשה יותר נקיה.
ואז ניסינו להבין למה זה ככה? והאם זה רק אצלי ככה?
גם אתם חייבים בוץ במקלחת כדי להרגיש נקיים? (לפעמים גם דם הולך) גם אתם חייבים סערה וטמפרטורה שנושקת לאפס כדי להינות מחום? גם אתם צריכים המון אנדרנלין רק בשביל להירגע? גם אתם מרגישים ביחד דווקא כשנותנים ידיים במקום סואן?
בפנטזיה שלי כשהייתי קטנה היה שם גם חבל. לא בצוואר, במותניים. ואמא החזיקה אותו. ואני הייתי מתרחקת ומרגישה הרבה יותר קרובה מאשר כשהיא היתה יושבת על הכורסא על ידי מחכה שארדם.
בעלי לא הסביר הרבה. אמר משהו על אור וחושך ונרדם.
מה אתם אומרים? גם אצלכם זה ככה? אצל כולם?