אף פעם לא העמקתי בזה מחשבה..
ברגע הזה
בלילה
בו אני מניחה את ראשי על הכר.
תחשבו על זה רגע.
זהו הרגע בסוף היום,
אין בו גירויים,
הכול שקט,
חשוך,
זהו הרגע בו עולות תמונות ומחשבות לראש
אתם חושבים על מי שאתם אוהבים
מי שמעניין אתכם באותה העת.
מישהו שאתם מתגעגעים אליו/חושקים בו/חושבים עליו הרבה/רוצים אותו
מישהו שיצר בכם עניין.
אם יש לכם שאלות או תהיות
זהו זמן התשובות.
זהו רגע האמת.
לא ניתן להתחמק מן האמת באותם הרגעים.
הכול עולה,
צף,
תרחישים,
שיחות,
מה אומר לו כשאראה אותו..
באילו מילים אבחר להשתמש.
מה הוא יענה לי?
הקו בין הערות לארץ החלומות מתחיל להיטשטש..
בלי להרגיש, מפסיקים להרגיש.
אני מתגעגעת אליו.
הוא חסר לי.
גם כשהוא בסביבתי,
הוא חסר לי.
הגבר המעניין,
החכם,
זה שכיף להקשיב לו כשהוא מדבר, מסביר משהו, מבין במשהו,
מצחיק אותי,
אני מצחיקה אותו.
הוא תמיד חכם.
תמיד סקרן
תמיד יודע.
הוא מבין
ורגיש
כזה שאני רוצה לעצמי.
אהבה.
חיבה.
געגוע.
למשהו שאף פעם לא היה באמת.
אבל אולי עוד יהיה!
