דפיקה בדלת מקימה אותי מהספה. זהו ערבו של יום עמל, לא אמור לקרות שום דבר מרגש. רוב האנשים היו מסתפקים באותם שעות בודדות של שקט מול הטלוויזיה, טמטום מצולם להשקטת המוח מטרדות היום. אבל הינה, יש דפיקה בדלת.
אני פותח בלי להסתכל כלל בעינית, פריוולגיות (היחידות פחות או יותר) של הגבר השחום והמגודל.
זו את.
עיניינו נפגשות, בוהקות, רעבות. כל כך הרבה מסתתר לו בבסיס המבט שלנו זה בזו. הציפייה, הזמן, המרחק, הרגש, חוויות המושלמות שחלקנו. וכן, גם כאב, שנינו סוחבים אותו, שניינו מכירים אותו כל כך טוב אחד בשנייה. זו ידיעה של רק מי שנתן, ולו לרגעים, קצת מזור לכאבו של האחר. של מי שהרגיש.
כי כאלה אנחנו, חיות טרף שמבט אחד די בו כדי להבין מה אנחנו חייבים כאן ועכשיו. מהו אותו דבר מופלא שאנחנו משלימים ונשלמים ממנו - האחד מהשנייה.
ואנחנו כל כך רעבים. זה נודף מאיתנו לאוויר החדר וחג סביבנו. באישונים המורחבים, בנשימותייך הכבדות המעלות חזה מושלם מעלה מטה, בזין שלי שברגע נזקר בתוך מכנסי השורט.
הכל נשכח, כל העולם המזויין הזה. כל מה שהיה ויהיה. יש רק אותי ואותך, והרעב שלנו.
אני מושך אותך אלי, מצמיד אותך לגופי הגדול. את נמוכה ממני, ראשך ננעץ בחזה שלי, בעוד ידי החזקות מקיפות אותך ומצמידות את האגן שלך לגופי, לזקפה שלי. אני מנשק אותך כמי שחייו תלויים בזה, נושם ומתענג על כל מגע של שפתייך. נשיקה שרק מי שמעביר את ימיו במחשבות עליה, על הנשיקה זו בדיוק, יכול לתת.
אני מרגיש איך השולט שבי יוצא אל הכלבה שלו, משתלט עלי בדרכו להשתלט עליך. אגרסיות מתוקות ומעונג מחדדות את בשרי ודורכות את שריריי. את הרגשת את זה גם, את החיה שבי, זו שהתמכרת אליה.
את מסתכלת עלי עם עיניי העגל הכה יפות שלך ומבלי לומר דבר אומרת הכל - אני שלך, אני רוצה, קח אותי, בעל אותי - כמו שרק אתה יודע. תן לי את השקט, עשני נקייה מרעשי העולם המזוין הזה, מכאבי העבר שדקרו את ליבי.
אני יודע כלבה שלי. אני יודע הכל. אהובתי.
אז אני אוחז לך בשיער, חזק, עד כדי שראשך נשמט לאחור וצווארך חשוף בפניי. יש בזה משהו כל כך מגרה באופן שבו את חושפת הצוואר שלך עבורי, כמוסרת לי את עורק חייך בידיעה שלעולם לא ארע לך. אני מתכופף ומנשק את צווארך, בולע אותו בשקיקה לקול אנחותייך. את מתחככת לי בזקפה ככלבה מיוחמת, את צריכה אותי בתוכך, עכשיו, ממלא אותך, ממלא את שחסר בך.
אני מסובב אותך, את נשענת על ידית הדלת הפתוחה. לא אכפת לנו מכלום, גם לא משכן שאולי יעלה במדרגות. אין דבר מלבדנו - היש טהור מזה? אני מוריד לך כמטורף את המכנסיים. והינה את שם מולי, רכונה בתחתוניי החוטיני השחור הסקסיים שלך. פלחי הטוסיק הלבן שלך, נחלת האלוהים שלי, נגלים במלוא תפארתם בפניי - מתגרים בי, דורשים את כף ידי. אני אוחז לך בשיער, מקבע אותך במקומך, בתפקיד הכלבה שנועדת אליו. מרים את ידי השנייה מעלה ומפליק לך, חזק, אוהב. עינייך מתגלגלות אחור, ברגע אחד של כאב משתלט, של המגע הקדוש שכה חיכית לו - הכל נשכח. הנפש שלך נודדת למקום הטוב והבטוח שלה, למקום של שקט. אני כל כך אוהב את זה, את הידיעה שאני יכול לתת מזור, קצת רוגע לנפש מיוסרת. אז אני ממשיך, מפליא בך את הפלקותיי עם כף ידי השחומה והגדולה, מסמן את הטוסיק שלך בסימנים אדומים של תשוקה ועונג. משחרר אותך מעצמך, אלי.
אני שולח יד מתחת לתחתון שלך, את רטובה, כל כך רטובה. את מוכנה. אני מפשיל את המכנס והתחתונים שלי ומוציא זין שחום ועבה עומד לתפארת. אני מתחכך לך איתו על השפתיים של הכוס, על הדגדגן, נותן לך להתחנן לזה. להתחנן לזין של האדון שלך.
התחתון הספוג מוזז הצידה, ואני נכנס אליך, למקום החם שהוא שלי, לחור שנועד לספק אותי. אני ממלא אותך בעצמי ומתמלא בעונג. אני מכניס את הזין שלי לאט לאט עד שכולו בתוכך, ועוצר. אני מצמיד אותך אלי, אני רוצה לנצור את הרגע הזה בו אנחנו אחד, בשר לבשר, נפש לנפש.
את גונחת. אני דוחף לך אצבעות לפה, לגרון בעודי מתחיל לזיין אותך יותר חזק ויותר חזק. תוך כדי אני מפליק לך בטוסיק, ובכל הפלקה הכוס שלך מתכווץ לי על הזין. כאב ועונג, השילוב המושלם שלנו.
וכך אנחנו מזדיינים, בעמידה, כמו חיות בפתח הדירה שלי. זיון מיוזע של תאווה שלוחת רסן, של שני אנשים שכשהם ביחד - שום דבר אחר לא חשוב. זיון של רעב.
אני מרגיש שאני עומד לגמור, גם את מרגישה את זה, זה מחרמן אותך. את מבקשת מהאדון שלך, מתחננת - שאגמור בתוכך. את רוצה להרגיש את הכל בפנים, את רוצה לגמור גם איתי ביחד.
אני אוחז לך במתניים ומזיין הכי חזק, כמוטרף, כמשוגע, כמשוגע על הכלבה הקטנה שלי. אני מרגיש איך הכוס שלך מתכווץ לקראת גמירה, ומיד כשאת משחררת את זעקת הגמירה שלך - שירת המלאכים הפרטית שלי, ההתמכרות שלי - אני גומר גם, חזק, באנחת שיחרור.
והינה אנו, שני גופות מסופקים, שני אוהבים. מיוזעים, חצי ערומים, מתנשפים - שקטים, מאושרים (ולו לרגע).
אני מסובב אותך אלי, סוגר את הדלת ומדביק אותך אליה. אני מסתכל לך בעיניים, יש שם שקט, יש שם אהבה, יש שם אותי. בדיוק כמו שבי יש אותך. אני מנשק אותך, בעדינות, ברכות, נושם את גופך המסופק, את השלווה שלך. אני מחבק ומצמיד אותך ביד אחת ואת מניחה את הראש שלך על הכתף שלי בעוד אני מלטף את שיערך.
כוסאומו, אנחנו מבינים משהו באותו הרגע, משהו מדהים - אנחנו מאושרים. יש יותר טוב מזה?