זוכרת את הפעם הראשונה שבה שמעתי את הביטוי ״סאדו-מאזו״.
הייתי בת 14 ודלוקה עד מעל לראש בבחור בן גילי, גיטריסט, פריק.
זוכרת שצעדנו לקולנוע הקרוב וסיפרתי לו את הסוד האפל שלי.
סיפרתי לו שמאז גיל ילדות, אני מפנטזת על בחורות שנמצאות במצב של חוסר אונים לעומת דמות גברית שנמצא מעליהן.
על כאב, השפלות, אובדן שליטה.
התשובה שקיבלתי בחזרה היא ״איכס, סאדו-מאזו״.
שלוש שנים לאחר מכן, יצא לנו לשוחח שוב והזכרתי לו את השיחה הנ״ל.
״הייתי ילד מפגר״, קיבלתי כתגובה.
כן... מאז ומתמיד הייתי בדס״מית.
אני מהבחורות ללא גבולות, וגם אם קיימים, עבור האדם הנכון, הייתי שוברת הכל.
אין כתם בעברי שדחף אותי למה שאני היום.
מעולם לא השתמשתי במילת בטחון, מעולם לא התחרטתי על מפגש או סשן.
אני מאושרת עם היותי נשלטת, כנועה, שפחה.
...אז איך זה שהיחסים שלי איתך מביאים אותי למצב שבו אני רוצה לחתוך ולהפוך לונילית?
