לפני 5 שנים. 17 באפריל 2019 בשעה 14:08
מצחיק שבעוד שאנשים בעבודה שורפים ימי חופש על ניקיונות ושריפת חמץ. אני לא יכולה שלא לפנטז על עצמי מרודדת על צלחת ברכות של פסח, עם חרוסת מרוחה על הפנים. פולשת לנחיריים. לעיניים. בעוד פירורי מצה נאחזים ללא רחמים בעור חזית גופי. והאפיקומן טמון אי שם עמוק ברקטום עבור ילדי המשפחה לאתר.
ריח של חומרי ניקוי באוויר ואני לא יכולה שלא להרגיש מטונפת.
...
אני חווה withdrawal.
נתקלתי בזה אצל אנשים שנגמלו מעישון.
עצבנית, קצרת רוח, מתבודדת ומשליכה את כולם מעלי.
והדגדגן הבוגדני, בשלו. עדיין צמא לעונג, לכאב ולהשפלה שרק הוא היה מסוגל להעניק.
מה נשתנה הלילה הזה?
הכל ולא כלום.
הילדה נעלמת לה. אך הערגה ממשיכה בשלה.
