סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחשבות למגירה

לפני 8 שנים. 4 באוקטובר 2016 בשעה 20:03

אני חייב להודות, שזה דיי מסקרן.  משום מה, דווקא בזמנים שבהם אני עצבני, מרוגש (ולא בקטע טוב)- אני מוצא כאן מפלט.

זה דיי משחרר. 

זה משעשע שבחרתי דווקא את האתר הזה, ברגעי חולשה לכתוב. דווקא במקום שבו אני כשולט, פונה לכאן ברגעים שאני מאבד שליטה.  לא באמת מאבד, אלא נמצא בפחות שליטה. וזה ממש לא קורה הרבה. 

האמת התשובה לכך דיי ברורה- אין הרבה אנונימיות במרשתת. אבל אני מרגיש שכאן האנונימיות נשמרת- וזה נותן חופש.
[וכן, אני מודע לכל נושאי ה- IP למיניהם וכד', אני מתכוון לאנונימיות פושטית]

 

הפעם אני כותב על האנשים הקטנים. מבחינתי זה הא/נשים שצריכים לנפח את האגו שלהם כדי להרגיש טוב עם עצמם. ות'כלס לא איכפת לי שיעשו את זה, מפריע לי כשזה קורה על חשבוני או על חשבון אנשים אחרים.   והנה קרה מקרה, שבו חשתי זאת על בשרי.

נכון- אני יודע למי לפנות, לאיזה רגולטור, לאיזה משרד ממשלתי ואני הולך להיכנס בה ולעשות ממנה אבק. 
אבל ראבק(!!!), יש אנשים שנפגעים ממנה- ואני משוכנע שהיא בעצמה לא יודעת איזה נזק היא גורמת לאנשים אחרים.   וזה מקומם אותי!

 

אם זה לא היה אמיתי- זה היה יכול להיות מצחיק לראות מהצד, שאנשים חסרי סמכויות ''משחקים אותה'' כחורצי גורלות. ובד''כ דווקא מי שבאמת מקבל החלטות, יעשה זאת בשיקול דעת, כי ברורה להם המשמעות של ההחלטות שלהם.

עם הזמן הבנתי שככל שאתה יודע יותר, אתה מבין כמה שאתה לא יודע. ואילו האנשים הקטנים, לא מבינים כמה שאין להם מושג. לא מבינים כמה נזק הם גורמים.

ודווקא ככל שהידע שלך רב יותר, ויש יותר ניסיון- אתה מבין שכן, גם אתה יכול לטעות. אתה פתוח לקבל ביקורת, וזה לא עושה אותך לפּחוֹת...

 

אין הרבה אנשים שאני שם אותם כמטרה, אבל הנה זה קרה.

צפי פגיעה!


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י