ילד כותב בתוך דלי

אני עובר לא מעט ליד הבית שלך, אבל תמיד ברחוב ליד, הרחוב הראשי. אין סיבה להיכנס לרחוב שלך, הוא יוצא ומתחבר חזרה לרחוב ההוא.

והפעם אני נכנס.

ואין סיבה. אנחנו מזמן לא יחד, אני במקום כל כך אחר. גם את. לא יודע איפה, אבל את במקום אחר.

אבל את עדיין גרה בבית הזה.

רק שעכשיו את בעבודה.

ואני נכנס, ועוצר ליד ומסתכל על מה שפעם היה היום יום שלי. הכניסה, המדרגות, תיבת הדואר.

הדלת עם הקילוף משמאל למעלה ליד הציר.

אני נכנס עם המפתח שעדיין בצרור שלי.

הבית ריק. אני מציץ בבגדים שלך.

מסתכל על המיטה הלא מסודרת.

מריח את הריח שלך.

ההרגל מזיז את הגוף כמו פעם. לסדר את המיטה, להוריד כביסה, לקפל, מטאטא, דלי, סמרטוט. אני מזיע ומאיץ את הלב.

תביא את הסיגריות והקפה.

אני יושב לידך כשאת מעשנת ומחייכת, מספרת לי דברים.

שמלת בית פשוטה, שיער אסוף לקוקו מהיר. הריחות שלך.

אני יושב עכשיו על השטיח מולך.

נכנסתי בלי שרציתי.

אני על השטיח מולך.

אני מקשיב לך קוראת אותי.