ילד כותב בתוך דלי

לאורך שנות חלדי קיבלתי כל מיני מחמאות.

רובן היו תגובה למעשה קונקרטי זה או אחר שלי, כך שהן לא נחשבות באמת, וחלק גדול מהשאר היה לומר לי שאני "חמוד".

שגם זה לא מלהיב מעבר לגיל 11.

מכאן ההפתעה שעלתה בי כששמעתי מאחורי את הקול הנעים שאומר "אתה יפה ככה".

ה"ככה", יש לציין, היה אני בבגדים מהוהים, עומד יחף על קו המים, ומביט לאופק בעודי אוחז בכוס קרטון עם קפה שהספיק להתקרר כבר.

והדוברת - צעירה שמנמנה עם חזה אסוף ושיער פזור, ומכנסיים קצרים ראויים להערכה - כל מה שמעבר לגיל מסויים שכבר עברתי, הוא בגדר לראותם בלבד - ולרוב גם לראותם בדמיון בלבד.

ליהגנו קצת על היתרונות והחסרונות של הים, על היופי של הצדפים, על החד פעמיות של הגלים, ועל כל מה שאפשר ללהג באוטומט בזמן שהראש עסוק בלהבין מה קורה פה, וחמור מכך - מה יקרה.

עד שהיא החליטה לדמות את הגלים על הרגליים לעיסוי. ועוד עם קפה, היא אמרה, זה מושלם.

מה שהיה די נכון כאמירה כללית, ודי רחוק מהסיטואציה הקונקרטית, ולכן מספיק קינקי כדי להסעיר את הדמיון, ובו בזמן לשתק את השיחה.

אף אחת מאז לא התמסרה לעיסוי הרגליים שלי בעודי לוגם קפה על הספה. ואף אחת מאז לא קראה לי "יפה".

רק "חמוד".