היא הספיקה להתחתן ולהיות לא מרוצה מהזוגיות כבר בגיל 23, וזה מאוד הרשים אותי.
הרשימה אותי גם היכולת שלה לעבור מחוצפה מחוייכת לצייתנות מבויישת, ומאידך להיות יוזמת ולהזמין את עצמה לדירת החלומות שלי כדי להמשיך את השיחה, תהא אשר תהא.
ושוחחנו מעט, אבל לא על חיי הנישואין שלה. היא ישבה על השטיח כי יותר נוח לה, כך היא אמרה, והביטה בי והוסיפה שהיא מרגישה בית.
והיא רצתה להראות לי אותה מתקלחת. עמדתי מולה כשהיא התפשטה, חושפת שדיים עגולים ובטן שלרוב מתחבאת בשמלה שחלילה לה להיות צמודה, וגבעת תשוקה שעירה מעל לירכיים הבהירות.
אחר כך היא כבר באמת מיהרה לחיי הנישואין שלה.
אבל בבוקר היא התקשרה לשאול אותי מה ללבוש, את זה או את השני, היא תיארה את שניהם.
הכרעתי בסוגיה, והוספתי שתביא בתיק את התחתונים שהיו לה אתמול, אלה שהורידה מול עיני במקלחת ולבשה מחדש לאחר מכן, ואז ישנה איתם במיטה הזוגית כשכל זה עוד בראשה.
היא התרגשה לשאת אותם בתיק ולהעניק לי אותם, כך למדתי כשנפגשנו אחר כך בעבודה.
היא התרגשה לחשוף, והיא התרגשה לציית מרחוק לדברים הקטנים של החיים, וכל זאת בזמן שעבדנו פחות או יותר יחד - וזה מאוד הרשים אותי ומאוד סיפק.
אם זכרוני אינו מטעה אותי, גם לא שכבנו בסוף.