אוהבת את האנונימיות בכלוב. כבר אמרתי את זה ככ הרבה פעמים שאני כבר לא זוכרת כמה.
נכון, אני מודה, יש כאן אנשים שחצו איתי את גבול האנונימיות ואני לא מצטערת על אף אחד מהם, זכיתי לפגוש ולדבר עם אנשים נהדרים, אבל אם לומר את האמת מלכתחילה היה בהם משהו שככ כבש אותי שלא יכולתי שלא לחייך להם את החיוך המכשפתי האמיתי שלי (שזה אומר עכשיו שכל מי שמכיר אותי פה במציאות קיבל חתיכת מחמאה)
מצד שני אני ככ אוהבת את האנונימיות, שאני לא ממהרת להתפשט ממנה ככ בקלות..
אני באה נקי, עם עצמי, מעצמי.
אין לי מתחרות כי אני לא בתחרות, וזה לא עושה אותי יותר טובה או פחות טובה מאחרות, זה עושה אותי המכשפה שאני
ואם אין לכם סבלנות לסיפורי המכשפות והצפרדעים שלי זה נפלא להיפרד בחיוך כל אחד לדרכו. אני אפרגן לכל אחד וכל אחת.
מעבר לזה... הצפרדע שלי מוכנה לאכילה אז אני רצה
ושתהיה שבת שלום, כן?!
