יש לי יום זיכרון כל השנה
כל יום
וגם יש לי פטיש לשיחות עם נפטרים
וגם לבתי עלמין
כל מי שהיה איתי בבית עלמין
(ובדרך כלל כשאני הולכת לאחד יש מלא ״מתנדבים״ שרוצים לבוא)
יודע שזו חוויה מסוג אחר, זה הופך להיות מפגש חברתי בין החיים לבין המתים
נראה לי שזה אחד החלקים היותר כיפים בחיים שלי.
אז כשמישהו שמשרת בצהל אמר לי שביום שני הוא צריך להגיע לאזכרה של נופל כנציגות של החיל שלו, ושביום ראשון הוא צריך להגיע לחלקת הקבר כי אלו ההוראות ושאל אם אני רוצה לבוא,
ישר שאלתי את עצמי מי הוא הנופל שקורא לי ומה יש לו להגיד...
אז מחר יש לי פגישה עיוורת עם נופל צהל
זה כבוד ענקי בשבילי..
אנשים לפעמים חושבים שאני פסיכית
אז זה מה שאני עונה להם
